עדות משפחת קורץ בשואה

קורץ מאיר נולד ב-1906 בויזניץ בצפון בוקובינה לאביו קראו משה ולאמו קראו פיגה ,היו לו כ-12 אחים. ידוע לי שמותיהם של ארבעה אחים נוספים, בנימין האח הגדול, קופל ואחות בשם סילקי, ואחות בשם פפי שניצלה ועלתה ארצה. קלרה קורץ לבית משפחת קלינגר נולדה ב-1907 לאביה קראו משה ולאמה קראו שפראינה , היו לה שני אחים ,יעקב וצבי הרש,הם חיו בעיירה סטרוזיניץ , היה להם משק קטן של עזים ע"י גדות הנהר. קורץ מאיר נישא לקלרה וב-1940 נולד להם בן בשם משה ,הם התגוררו בסטרוזיניץ ברחוב נויולד מאיר עבד כאופה וקלרה מכרה מוצרי חלב בסטרוזניץ , בצר'רנוביץ ובסביבה.צבי הרש היה רווק ועבד כפחח, יעקב התחתן עם פפי לבית משפחת קצר(קציר) מצ'רנוביץ וגר בצ'רנוביץ. ביולי 1941 נכנסו לעיר הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר. קבוצות של חיילים בלווי תושבים מקומיים התפרסו בין רחובות העיר ועברו מבית לבית דפקו על הדלתות וצעקו ,לצאת שידיהם מורמות, כל מי שהשתהה ואו שלא הספיק לצאת החוצה נורה במקום. האחרים רוכזו בקבוצות , תוך כדי איומים והשפלות הם צעדו למקום ריכוז במרכז העיר,ונצטוו לשבת כידיהם מורמות במשך שעות רבות. ביום השני הופרדו מאיר נשלח לבית היתומים וקלרה ובנה משה נשלחו למלון צנטרל.הם היו ללא אוכל ושתייה כ-שלושה ימים,לאחר כשבועיים ,שהוחזקו עצורים הוקם הגטו בעיר,שם נפגשו יחד מאיר קלרה ובנם וצבי הרש קלניגר אח של קלרה ,זמן קצר לאחר הקמת הגטו החלה ההגליה. בספטמבר 1941 הוגלו מאיר , קלרה ומשה בנם , יעקב ופפי נלקחו למוגילוב מצ'רנוביץ, לצבי הרש ניתנה אפשרות להישאר בסטרוזיניץ , כי הוא היה בעל מקצוע נדרש פחח, אך הוא לא רצה להישאר ורצה להיות עם משפחתו , הם הוכנסו לקרונות משא כ-70 נפשות בקרון, הנסיעה ארכה כשלושה ימים עד למרקולשטי שם הורדו ונלקח מהם כל חפצי הערך , ומשם צעדו בשורות כ-200 ק"מ אל טרנסיסטריה לעיר לימפול, בדרך מי שלא יכול ללכת ירו בו ומשם המשיכו לברשאד.בדרך נרצח צבי הרש ע"י חייל ,שהכה אותו וירה בו למות. בברשאד גרו בגטו בבית הרוס ללא חלונות ודלתות בטמפרטורות נמוכות של כ-20 מעלות תחת לאפס, ישנו על הרצפה הרטובה, עם מספר משפחות באותו החדר. קלרה נשלחה לעבודות פרך,וגם נאלצה לכבס לגרמנים והרומנים במכבסה. ב-מרץ 1942 נשלח מאיר לעבודות פרך לבלטה , בשלב מסוים חלה משה , קלרה אמו חשבה שהוא קיבל טיפוס ומישהו מהמשפחה הביא תרופה והוא ניצל . ביולי 1942 מאיר ברח מהמקום שבו עבד וחזר לברשאד , ולאחר שנתפס נשלח לבית הסוהר . בנובמבר 1942 חזר שוב לברשאד למשפחתו וכשנה עבד שם במאפיה של הגרמנים. בנובמבר 1943 שוב נשלח לעבודות פרך בבלטה. קלרה נשארה מאותה תקופה בברשאד עד לשחרור בסוף המלחמה , וחזרו לסטרוזיניץ. היו כשנה בסטרוזיניץ וחיפשו מידע על מאיר רק לאחר שנה קיבלו מידע שהוא ברומניה ואז נסעו לרומניה ומצאו אותו בבוקרסט,וחיו בצריף גדול עם כל הפליטים היהודים מהאזור. לאחר כשנה הפליגו באונית המעפילים פן יורק ופן קרסנט נעצרו בקפריסין והיו במחנה חורף 69 משה היה בנוער בני עקיבא במחנה. ב-1948 הגיעו ארצה וגרו בחיפה, מאיר עבד כאופה במאפיית אחדות חיפה. בסוף שנות ה-50 עלו יעקב ופפי אישתו מרומניה והתגררו ברחובות, יעקב עבד בחברת יפאורה ברחובות,הוא נפטר בי"ט באב תשמ"ז, לא היו לו ילדים. מאיר קורץ נפתר ב-1975 בגיל 69 קלרה(קלינגר)קורץ נפטרה ב-1992 בגיל 85 (ביום השואה). עדות זו נכתבה ע"י צביקה בן משה קורץ הנכד של מאיר וקלרה קורץ.

תודה , צבי, על הסיפור של המשפחה שלך. האם תוכל קצת לספר לנו על איך היה לאסוף את המידע מקרובי המשפחה, עבורך ועבורם? גם בתהליך הזה של האיסוף יש חיבור בין דורי מאוד משמעותי. כבר שמעתי אחדים מן הניצולים אומרים שלפעמים היה קל יותר לספר לנכדים מאשר לילדים, אולי זו גם רוח התקופה דאז בה לא שוחחו על השואה והיה יותר בושה בהיותך ניצול או פליט. בטוח שהיה שם רגש רב, שחבל לא להוסיף אותו לסיפור המדהים של המשפחה האמיצה הזו. ושוב, תודה.

על מה שהתרחש בשואה במשפחתי שמעתי תמיד בבית סבתי היו מגיעות חברות ובני משפחה שלנו לבית סבתי ותמיד הם היו נזכרים ומזכירים את מה שעברו .אני הייתי בן כ-12 והשיחות בניהם היו ביידיש,בזמן אחרון התחלתי לחקור את שורשי משפחתי, ושיחות שונות עם אנשים שונים שעברו גם את המלחמה בטרנסיסטריה נזכרתי בסיפורים שהייתי שומע,יש לי גם מכתב שסבתי טיפלה מול גרמניה בבקשת הפיצויים ושם רשומות עדויות נוספות בנושא,סבתי נפטרה בשנת 1992 ואני עדיין כיום בגיל 36 מנסה לדובב את אבי שינסה להזכר עוד פרטים למרות שבסיום המלחמה הוא היה רק בן 5.וכיום אבי בן למעלה מ60 וקשה לו להזכר בפרוטרות בפרטים הקטנים שהייתי רוצה להוסיף לעדיות שיש לי עד עכשיו.