מפגש ליום השואה שנערך בעמך חיפה

אתמול נכחתי במפגש בעמך- חיפה. ניצולי השואה סיפרו על מה שעברו בשואה,הופתעתי שהמנחים לא הגיבו לדבריהם ורק שלחו מבטים משמעותיים זה אל זה כשהאנשים האריכו בדבריהם.היתה לי הרגשה של חוסר סבלנות וחוסר כבוד כלפיהם.לי היה קשה לדבר ולשתף,זו הפעם הראשונה שהשתתפתי בפגישה כזאת וזה היה צעד גדול בשבילי להגיע ולשמוע,במשך המפגש מנהלת עמך העבירה מסר שהיא מצפה שכולם ישתתפו ואמרה שיש אגפים שותקים. אותי זה הלחיץ.אמרתי שצפיתי לשמוע ולקבל כלים ותובנות שיעזרו לי להתמודד עם הספור האישי שלי כבת לאם ניצולת שואהושאני בוחרת לא לשתף.המנהלת אמרה שנראה לה שבאתי להסתכל מרחוק והשתמשה במלים לא רוצה להתלכלך ועוד.תגובתה הראתה על חוסר רגישות.אהסס אם להגיע למפגש נוסף....

גלית שלום, יום השואה מביא איתו הרבה רגשות ומעמסות רגשיות, ולהיות נוכח ביום כזה ב"עמך" אינו דבר פשוט, מן הסתם. אני יודעת שלהחשף פעם ראשונה לדברים שנאמרים על ידי ניצולים, בפרט בקבוצה, זו חוויה חזקה בפני עצמה, במיוחד כשיש לך כפי שאמרת, משקעים של היותך בת הדור השני לשואה. לא כולם מדברים במפגש כזה, וזה בסדר גמור. יש מי שמעדיף לשמוע, ויש מי שחשוב לו להשמיע. המנחים משתדלים לתת מקום לכל מי שרוצה לומר דבר כלשהו, ולפעמים זו מלאכה עדינה, כפי שאת בוודאי יכולה להבין. אולי חשוב גם שתאמרי מה שבליבך ב"עמך", אני חושבת שמאוד קשובים שם לתגובות כשלך, ואולי גם תהיי סוג של קול עבור אחרים, ובעזרתך נוכל לתקן אי אלו דברים בשנה הבאה. אני פה אם תרצי לשוחח ישירות, באימייל: [email protected] גילי