מירה שלום

היי מירה, איני כועסת עלייך שהתערבת זה רק מראה לי שיש עוד אנשים מבחוץ שאיכפת להם מהזולת. מה ששובר אותי זה לא ההתמודדות לבד וגם לא במיוחד בכאבים. מערכת הבריאות היא זאת ששברה וריסקה אותי לחלקים אין סופיים. במשך כשלוש שנים כמעט אני מתמודדת עם כאבים על אנושיים, עם מחלה כרונית ועם התבגרות בלתי נורמאלית ל"ילדה" בגילי, עם חברות שמנסות להבין מה אני עוברת אבל אינן מבינות את גודל הסבל. אני לא מבקשת מאף אחד רחמים כי עם ירחמו עלי אני ארחם על עצמי וזה ישבור אותי סופי, אני לא בדיכאון שמצריך טיפול פסכולוגי וכדומה. אני בסך הכל רוצה רופא שבאמת ינסה לעזור לי ולא ירים ידיים שהמצב מדרדר. אני יודעת שכולנו פה סובלים כל אחד ואחת מהבעיה הספציפית שלו או שלה כל אחד והכאבים שמלווים אותו במסלול חייו, אך בשלב מסויים שהכאבים מתנגשים במסלול וקוטעים את רצף החיים הכמעט נורמאלי שלנו שוב ושוב הכוחות נגמרים והתמודדות הופכת לקשה פי 2, במיוחד שאין רופא שיחזיר אותך על הרגליים. שלך לילוש

לילוש שלום. אני מצטערת שלא השבתי לך לפני כמה ימים, רק עכשיו ניגשתי לפורום וראיתי את מכתבך אלי. אני יודעת ומכירה את הרגשתך, אני עברתי גם כן מסכת של "התעללות" של רופא במרפאה הקיבוצית שלי שכשאר שכבתי 5 חודשים עם כאבי תופת בגב וברגל סיפר לכולם שאין לי שום דבר בגב זו רק בעיה נפשית... אז פתאום את נמצאת במקום אחר לגמרי ואת נכנסת ליאוש שאין אחר כך אפשרות לצאת ממנו לבד. האמון במערכת נשחק וקשה שבעתיים לתת אמון במערכת הרפואית. אני לא יודעת מאיפה את בארץ ואצל מי ואיפה את מטופלת, אבל אני בטוחה שאם תפני למנדי הנפלאה היא תוכל להמליץ לך על מקום ורופא שיחזירו לך את האמון קודם כל באדם ואחר כך גם במערכת הבריאות בארץ. לא כולם נבלות, יש הרבה נשמות טובות שרוצות לעזור. אנא - פני למנדי ואני בטוחה שתיעני מיד. החזיקי מעמד מירה בולבה