הכרת תודה

לחברי בפורום ובמיוחד לרוחמה ופשוט אני.... אתחיל מכך שאני מבקשת לומר ל"פשוט אני" תראי איני יודעת בת כמה את אולם אני בת 51 שנה וכבר עברתי הרבה בחיים שלי ובשנותיי הרבות למדתי להעריך ולומר תודה למי שבאמת מגיע לו אני בטוחה שבעת עשיית מעשה טוב אין לאף אחד כוונה שיאמרו לו תודה גם אני כמוך אולם יחד עם זאת למדתי שצריך גם להעריך את מי שמבקש לומר תודה כי התודה והערכה מגיעה מלבו של האדם בכל אופן זה מה שאני מרגישה וזה מה שאני חושבת ולא היתה לי כל כוונה לגרום לך ל"פדיחה" איך שאת קוראת לזה...כוונתי היתה טהורה וכך גם הערכתי כי פשוט באמת שאין הרבה אנשים טובים אולם כנראה שפה בפורום סבלם וכאבם של אנשים מאחד אותם וחבל שאנחנו אמורים להגיע לכאלה מצבים כדי להתאחד. מעטים הם האנשים שמוכנים לעזור לזולת תראי אני למשל עבדתי בחברה שש וחצי שנים ומה שקרה לי זה היה תוך כדי עבודה בגדול אני עדיין עובדת בחברה אולם הם הפנו לי עורף לא משלמים לי משכורת ולמרות שיש לי בטוח מנהלים כולל אי כושר חברת הבטוח לא מעונינת לשלם לי בטענה שאני כן מסוגלת לעבוד וכל זאת למרות שיש לי מרופא תעסוקה ומהרופאה האורטופדית ימי מחלה לכל התקופה (מדובר במצב של 6 חודשים) לכן באמת שכבר הגעתי לסף ייאוש הנסיונות בכל מיני תרופות שאינן זולות בכלל גרמו לי לייאוש וזאת מאחר ואיני רואה שום הטבה אני צורכת המון תרופות כגון:- פרקוסט-5, קספו 8, ארקוקסיה 120, נוירבוטק, גאבאפאנטין ובנוסף לזה יש לי תרופות שאני לוקחת ליתר לחץ דם ולבעיה בבלוטת התריס. בגדול היתי באסותא אצל מומחה לעמוד שדרה אשר לטענתו כל התרופות שאני לוקחת לא יעזרו ושעלי לעבור ניתוח כי הבעיה שלי היא לחץ עצבי בחוליות הצואריות שבעקבות כך נגרם לי נימול בכל יד ימין (כמו שיתוק חלקי) ועלי לעבור ניתוח כדי לשחרר את הלחץ. ברור שיש לניתוח שכזה סיכונים ובשל הסכונים שהוא מינה הרי מן הסתם מטבעו של אדם לחשוש ולפחד וגם אני חוששת אולם אני גם כבר מותשת ומי שלא מכיר את המצב לא יכול לדעת מה זה לחיות יום יום עם כאבים..אישית לא הכרתי את העולם הזה היתי איך שאומרים גאדאית...עד כדי כך שבהיותי בת 42 ילדתי תאומות שהיום הן בנות שמונה וחצי ופתאום ביום בהיר אחד אני כורסת וכל עולמי חשך עלי במיוחד שמקום העבודה גם מפנה לך עורף... לצערי איני מסוג האנשים שיש לי חסכונות ויכולה להרשות לעצמי להיות מחוסרת עבודה ובקשתי מהמעסיק שלי שיקבל אותי לעבודה במגבלות הקיימות אולם גם לכך לא היתה תגובה...אז נכון החיים שלי באמת לא קלים לכן אני יודעת להעריך ולהודות לאנשים טובים וכפי שכתבתי בפעם קודמת אם יש למשהו את היכולת והקשרים לעזור למצוא ולו לפחות עבודה לבעלי שגם הוא פוטר לצערי בתקופה הכי פחות טובה מבחינה כלכלית אודה לכל מי שיוכל לעזור בתחום זה...עבודתו היתה כיועץ צבע ...בגדול אני מקווה לעבור את התקופה הזו שהיא התמודדות יומ-יומית לא קלה...אז בבקשה אל תכעסי עלי על הערכה והתודה כי זה מה שחשתי וקבלי זאת באמת מכל הלב... לא היה בכוונתי להגיע למצב שבפורום זה אחשוף את כל מה שכואב לי מקווה שאינכם כועסים עלי שנסחפתי ...לא מבקשת רחמים כי איני יודעת אפילו איך לרחם על עצמי...אישית אני מקווה שבעזרת העדוד שיש פה בפורום נצליח כל אחד מקומו הוא לאסוף את עצמינו להרים את ראשינו וכמו שאמרה מנדי בתוכנית הטלויזיה שהיא הופיעה שלמרות כל הסכויים נצליח לגבור על הכאבים....הלוואי ...מי ייתן וכך יהיה...שיהיו לנו לכולנו ימים יותר טובים ובלי כאבים... אוהבת ומעריכה את כולכם סימונה

היי סימונה, מה שלומך? לא התכוונתי שזה יישמע ש"כעסתי" עלייך, פשוט זה הביך אותי. אני מבינה את התודה ומקבלת אותה. מבחינתי, כאמור- אם אפשר לעזור, אני תמיד שמחה. לגבי הסיפור שלך - נכון שאני צעירה יותר ממך, אבל לצעריהרבה יותר מנוסה בתחום של הכואב הזה..... קודם כל - ממש לא כועסים עלייך ש"נסחפת". זו בדיוק המטרה של הפורום הזה, ואם תסתכלי בו אחרוה תגלי שלכל אחד ואחת מאיתנו היה לפחות פעם אחת או מקרה אחד שבו אנחנו לא יכולנו יותר להחזיק את הכל בפנים ולהתמודד לבד ו"נשפכנו" כאן. וכמו שאמרת - יש כאן תמיד אוזן קשבת ועין אוהבת שקוראת את הדברים, מגיבה ובעיקר -מעודדת ומחזקת. שנית - לגבי המצב שנקלעת אליו - נכון הוא לא פשוט בכלל, אבל - יש גרוע יותר!!!! ואם תזכרי את זה תמיד ב"מאחורה של הראש" כמו שאני אורמת תמיד, את תתראי שהדברים פתאום מקבלים פרופורציה אחרת. תחשבי למשל, חס וחלילה, שהיית צריכה להיות במצב הזה ולא היו לך שתי ילדות שהיו מסיחות את דעתך מהכאב ודורשות ממך להיות במכסימום שלך? - היית עלולה למצוא את הצמך הרבה יותר מיואשת ומדוכאת, כי זה הרבה יותר קל להתייאש כשאין לך "בשביל מי" לקום קום בבוקר/לדאוג/לחיות..... נכון שהדברים כבר נראים אחרת? אין לי מושג מה המצב האמוני שלך, אבל אצלנו אומרים שאלוהים סוגר דלתת ופותח חלון, אז תדעי לך שעל כל "מכה" שמקבלים - תמיד נמצאת באופק גם התרופה, והיא עוד תגיע. רק אל תתייאשי ואל תיפלי למרה שחורה. עוד עצה אחת - לגבי התרופות - לפעמים אנחנו כל כך מיואשים, כמו שכתבת, שאנחנו מחפשים כל פתרון, ובטעות - פונים לפתרון חיצוני, כמו תרופות מכל המינים. העניין הוא שלפעמים צריך לעמור את המערבולת הזאת ולבדוק מה מידת הכאב האמיתית, מה התרופות שמועילות ביותר, ולנקוט רק בהם. הלקיחה של כל המינים וכל הסוגים של תרופות - מתישה יותר, הופכת אותך ל"סמרטוט" ולעתים קרובות גם פוגעות במצב הרוח. ועוד משהו שהוא טיפ - אם את נפגעת במסגרת העבודה (זה מה שהבנתי ממה שכתבת) ואם את מוכרת כתאונת עבודה - את זכאית להחזרי כסף עבור חלק מהתרופות שאת לוקחת. אם תרצי אפרט לךאילו, אבל את צריכה שיהיה לך אישור הכרה מביטוח לאומי באבר הפגוע. והצעה אחרונה - ניסית הידרותרפיה??? לפעמים המים החמים עושים עבודה כל כך טובה, והסיכונים כל כך מועטים. בעצם מה שאני אומרת הוא - שלפני שהולכים על ניתוח - צריך לנסות כל דרך קונבנציונלית ולא קונבנציונלית, כדי לא להתחרט בדיעבד. מתנצלת שניצלתי את ה"במה" כאן וכתבתי כל כך הרבה, מקוה שאת מקבלת ברוח טובה, ושאולי הועלתי במקצת. רק בריאות!!!!! אה, ולגבי בעלך - רשתות הום סנטר וביתילי מחפשות אנשים כמוהו בטירוף, במיוחד בחודשים האלה, כדאי לו לנסות פנייה יזומה אליהם, למחלקת כוח אדם. בהצלחה אני

לסימונה ולכל החבורה בפורום המקסים הזה שאחת מעודדת את השניה אין לכם מושג כמה שזה עוזר לנו אפילו אם לא מבחינה רפואית . עצם ההקשבה והעידוד מאחת לשניה יש קצת נחמה .והלוואי שאלוהים ישמע כל אחת ואחד מהסובלים וישלח לכולנו בריאות אמן כן יהיה רצון.......