אפטמיות....
דיון מתוך פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני
לגלית היקרה.... תודה לך על העידוד.....הלוואי והחיים היו כל כך פשוטים כמו כיבת המילים... אני מעריכה את הנסיון שלך לעידוד והאופטמיות אולם כל אחד מאתנו בנוי אחרת וכנראה שיש פה גם אלמנט של גיל...בכל אופן....רציתי לשאול אותך...באחד הפעמים אם אינני טועה מישהוא פנה פה בפורום ואת הפנית אותו לפורום אחר המילים שלך היו לא פה המקום תנסה בפורום......זה היה בגין התייעצות עם עורכי דין ... אם את זוכרת את הפורום אודה לך אם תרשמי לי אותו אולם אם אני טועה אז מתנצלת... בכל אופן תודה והמשך יום נעים אני שמחה שיש אנשים יותר אופטימיים ממני....
סימונה יקרה! אף פעם אל תאבדי את האופטימיות.. ואם את הולכת לאבד אותה- תגידי לי..ואני אנסה להחזיר לך אותה..! את צודקת- אך אני חושבת שזה היה דרך המייל הפרטי! בכל אופן הלינק הוא זה: http://what2do.co.il/ הוא מופיע באתר "עידן הדלי". ואני מקווה שזה יעזור!!
אכן אופטימיות הינה מאוד חשובה והיא מרכיב חשוב בהתמודדות עם כאב כרוני. עם זאת, גם חשוב שיהיה לפחות מקום אחד, אני מקווה שהוא פה, שבו אפשר גם להביע את התחושות השליליות ואת התסכולים כיוון שלכולנו יש את הרגעים האלה ואם שומרים אותם בפנים, מנסיון אישי, זה מתבטא או מתפרץ בדרכים אחרות. בזה שמודים שקשה, אנחנו לא מתנהגים בצורה שלילית-השאלה מה עושים עם הרע.... לכן סימונה יקרה, תמשיכי להביע גם את הקשיים על מנת שנוכל אנו להקשיב, לנסות לסייע ולתמוך בך. לפעמים תמיכה מורכבת מעידוד ולפעמים תמיכה מורכבת מהקשבה בלבד ולפעמים עצם ההזדהות של אחרים עם התחושות שלך, נותנות לך להרגיש פחות לבד בתוך הרע. זה טוב שיש לנו גם את גלית שמקשיבה, תומכת ומעודדת ואני בטוחה (ויודעת)שגם לה יש ימים קשים שבהם היא צריכה את העידוד. האכפתיות שלך והדאגה לשאר חברי הפורום מרגשת מאוד ומחממת את ליבנו. אני חושבת שהדבר הכי חשוב בהתמודדות עם כאב זה לא לראות דברים בקיצוניות. מה כוונתי? אין הכל רע או הכל טוב, לדוגמא, אנו יכולים להיות בכאבי תופת וגם להנות מסרט טוב... גם אם מרגישים ככה לפעמים, זה עוזר להזכיר לעצמנו שכל מצב הוא מורכב -גם כשאנו צריכים עזרה וגם כשאנו נותנים עזרה...למשל, הרבה פעמים אנחנו אומרים שכל הזמן הכאב בלתי נסבל והוא בדרגה של 10. למעשה, המילה תמיד או כל הזמן, היא החלטית מדי כי אין שום דבר שהוא "תמיד-בכל רגע ורגע". אני בכאבים קשים עשרים וארבע שעות ביממה אך בתוך זה כמובן שיש רגעים קשים יותר ורגעים הרבה יותר נסבלים...אבל אם אומר לעצמי שזה תמיד בלתי נסבל, אז אני מוסרת לעצמי מסר שלילי. זה בהחלט לא אומר להתכחש לכאבים או לנסות להתעלם מהם כאילו שהם לא שם - אם מתרכזים על לא לחשוב על הכאב, זה בדיוק כמו לחשוב על הכאב (מוכח!).במצב כזה, מה שצריך לעשות זה להסיח את הקשב ולהתמקד במשהו אחר. לגבי ההתמודדות שלנו זה הוכח שזה עוזר לחשוב בצורה יותר מדורגת ואף לדרג את הפעילות שלנו ולא לעשות יותר מדי או פחות מדי-לכן למשל, כשמעריכים את הכאב, יש סולם. אנחנו הרבה פעמים נוטים למשל לתאר את התקפי הכאב הקשים כ- 10 אבל האמת היא שייתכן שהם 9.9 אבל לא יכול להיות שזה 10 כי אם אני אשפוך על עצמי באותו רגע שמן לוהט-זה יהיה עוד יותר גרוע...אבל, במעשה אנו מרגישים שזה כמו 10. למה אני כותבת את כל זה - פשוט להראות צורות חשיבה שונות ולהגיד למעשה שזה בסדר להרגיש רע או חיובית לגבי הכאב ובדרך כלל יש בכולנו שילוב של השניים- אבל, זה לא עוזר לראות הכל כ"הכל או כלום" כיוון שבחיים עם כאב, זה לא למעשה המצב והכל יותר מורכב. יש לזכור גם שכל אחד מתמודד אחרת ואנו לא שופטים דרכי התמודדות של אף אחד, רק מנסים לעזור, לייעץ ולשתף האחד את השני. אני מצטערת אם קשקשתי יותר מדי אך ניסיתי מצד אחד לחזק הן את סימונה והן את גלית שכל אחת מתמודדות אחרת, כטבע האדם, וגם לתת הכוונה קטנה לעזור בהתמודדות כשקשה. אם לא הבנתן- אסביר עוד קצת... שלכן, מנדי
