יסוריי מצפון ורגשות אשם כבדים
דיון מתוך פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני
שלום מנדי! יש לי שני ילדים קטנים בן שלוש וחצי ובת שנה וחצי מקסימים! תקופת חמשת החודשים הראשונים של ההריון (של שניהם) היו לא קלים בשל הפסקה מסויימת במשככי הכאבים- השתדלתי לפחות, אבל זה היה בלתי אפשרי להפסיק בגלל שבלי משככי כאבים אני לא יכולה לתפקד כלל...בהריונות לקחתי "רק" אקמול ואופטלגין. למזלי מחודש חמישי של ההריונות חשתי הקלה מסויימת בכאב וירדתי לעד 2 כדורים ביום.. אבל כל הזמן חייתי בפחד שמה אני פוגעת בהם- זה חיים במלכוד וזו הרגשה נוראית, שניהם נולדו שבועיים לפני סוף ההריון ולשניהם יש אוושה סיסטולית בלב (אוושה תפקודית) -רופאת הילדים מרגיעה אותי ואומרת שזה לא נורא בכלל וחיים עם זה, ואני מתביישת לשאול אותה אם זה יכול היה להגרם בגלל משככי הכאבים שלקחתי..אני מפחדת שיגידו לי ש"איזה מן אמא אני שככה התנהגתי בהריון" מאז, כל בעיה שיש לילדי אני חושבת שזה בגלל ההריון, למשל לבן שלי יש מעט קשיים בדיבור... כשהם נולדו האשמתי את עצמי שבגללי הם מכורים לאופטלגין, כל בכי שלהם היה בהתחלה מתקשר לי לזה.. רק מי שנמצא בתוך הסיטואציה יכול להבין אותי... אני רוצה לעזור לעצמי להשתחרר מרגשי האשם אבל לא יודעת איך... תודה על תשומת ליבך!
שלום גלית ביתי (היום בת 19) בכתה באופן רציףבמשך שנותיה הראשונותוסבלה כנראה מרגישויות וכאבים שונים למרות שלא לקחתי ולו כדור אחד במהלך ההריון.גם היום היא רגישה וסובלת ממעי רגיז ותסמונת קדם וויסתית.זה גורלה וזו הגנטיקה ואין מה לעשות ובוודאי אין טעם לסבול מייסורי מצפון. במהלך גדילתן סבלו בנותי מתופעות שונות שאנחנו מרוב דאגה הגדלנו את משמעותן.כיום שתיהן בגרו והן מקסימות וכל מיני תופעות נעלמו לחלוטין.כמובן שאף אחד לא מושלם. בקיצור אל תקחי על עצמך האשמות שווא.הילדים יעברו משברים שונים יתפתחו ויגדלו . מאחלת לך חיים טובים נ
שלום גלית, מה היה עדיף לך-אם לא היית נוטלת את הכדורים והיית בכל כך הרבה כאבים? לדעתי גם הילדים שלך, עוד בטרם לידתם, היו חווים את הפאניקה שהיית חווה ואת חוסר השקט שלך אם היית בכלל בלי כדורים. מעולם לא שמעתי על ילדים שנולדו מכורים לאופטלגין -זו תופעה המתרחשת, ממה שידוע לי, רק מתרופות כמו מתדון ומורפין. את לא צריכה לקחת את כל העולם על כתפייך ואני משוכנעת מהמעט שלמדתי להכיר אותך, שאת אמא נפלאה. זה מה שחשוב לילדים שלך -מה שאת מעניקה להם ולא מה שאת מדמיינת שעשית להם בעת ההריון. זה לא כאילו שעישנת ושתית אלכהול כי לא היה אכפת לך ממה שיקרה לילדים שלך, את נטלת תרופות חיוניות לקיום שלך. אני לא חושבת שכל בעיה קשורה בכלל לתרופות שנטלת וזה פשוט צירוף מקרים. אנא, חשבי קצת על עצמך ותפסיקי להתעלל בעצמך. יש לך מספיק עם מה להתמודד בגלל החיים עם הכאב הכרוני והרצון הלווה בקשיים להיות אמא טובה וקשובה בכל זאת על אף התקפות הכאבים...להאשים את עצמך לא עוזר לאף אחד, גם לא לילדים שלך כי אז הם יספגו את התחושות האלו וזה גם לא טוב לאף אחד. תני לעצמך קצת יותר קרדיט!!! שבת שלום ותחזיקי מעמד
