מרפאת כאב לסבל פיזי שאינו דווקא "כאב"

רציתי לשאול- האם מרפאת כאב יכולה לעזור להתמודדות עם כל קושי פיזי כרוני, גם אם הוא לא בדיוק "כאב"? במקרה שלי, אני סובלת משלל בעיות, שחלקן נוירולוגיות- רעד תמידי, מתח שרירים, טיקים, חוסר שקט, כאבי ראש, חולשה, עייפות, רגישות גבוהה מאד לקור. אני במעקב אצל נוירולוגית, ובקרוב אתחיל לקחת תרופה שאמורה אולי להקל מעט על הסימפטומים. אין אבחנה או שם לבעיה שלי. אני מוצאת את עצמי כאן בפורום, כי כמו בכאב כרוני, גם אני מתמודדת עם קשיים פיזיים במשך כל היום, וזה קשה קשה קשה, לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לסבול יותר. קשה לי לשרוד. האם מרפאת כאב תוכל לעזור במקרה שלי?

שלום רב, מרפאת כאב כשמה כן היא- מתמקדת בטיפול בכאבים חדים או כרונים אשר לא מצליחים להשיג מענה בדרכים אחרות. נכון, שלמרבית המטופלים הסובלים מכאב ממושך, יש אם מישנית להתמודדות עם הכאב עצמו, או על רקע התיסמונת עצמה הגורמת לו, בעיות נוספות-כמו דיכאון,עייפות ועוד. הטיפול במירפאת הכאב מתוקף היותו רב תחומי משתדל לתת מענה למגוון הבעיות מהן סובל האדם, אולם מתוך ההבנה שבכל זאת הבעיה המרכזית היא כאב. אני מבינה שאת סובלת מתסמונת נוירולוגית כלשהי, ונמצאת במעקב וטיפול נוירלוגי בהתאם. שוב, העובדה שלא נמצאה אבחנה מוגדרת, אינה בהכרח צריכה לפגוע באיכות הטיפול או הסיכוי להקלת התסמינים. פעמים לא מעטות לא מצליחים לכנות בשם מוגדר, או לקבץ את מכלול התלונות הקיימות תחת שם יחיד או אבחנה חד משמעית. זה שכיח בתסמונות כאב, במצבים נוירולוגים, במחלות אוטואימוניות ובמצבים רפואיים נוספים, בעיקר באותם מצבים בהם אין אבחון מובהק ע"י בדיקה או הדמייה מסוימת, והאבחנה בעיקרה תלויה בתלונות המטופל ובדיקת הרופא, ולכן המיגוון והשונות די רבה, ולא כל אחד מתייצג כמו שכתוב באמת בספר שצריך להיות,יש חפיפה בין אבחנות שונות וקושי להגיע לאחרות. בכל מקרה,מכיוון שאינך סובלת בעצם מבעיית כאב, אלא ממספר תסמינים גופניים אשר הרופאים במרפאת כאב אינם מומחים בטיפול בהם, ואשר הינך מטופלת רפואית להם, קרוב לוודאי במיסגרת המתאימה לך, וכפי שהבנתי את כעת אמורה להתחיל ניסיון טיפולי תרופתי חדש, שיש לקוות שאולי יועיל לך, הרי שלצערי איני חושבת שזהו המקום שיכול לסייע לך. עם זאת, אני מבינה מדברייך כי בנוסף לקושי הפיזי את חשה תסכול, בדידות ומצוקה נפשית שעימה קשה לך להתמודד. אין ספק שכל התמודדות שהיא עם קושי גופני לאורך זמן גובה את מחירה הנפשי, ובמקביל לטיפול ולאיזון התסמינים הגופניים יש חשיבות לא פחותה, לתת מענה וטיפול לצד הנפשי והריגשי, שכן קיימת מערכת גומלין ביניהם. כאשר הנפש תשושה, ירודה, ומדוכאת, אין כוחות להתמודדות, כל כאב, טיק-נראה חמור מכפי שהוא באמת. העייפות קשה שבעתיים. מספיק בשינוי בסטטוס הריגשי כדי לשפר את המצב הגופני, גם אם לא שינינו שום דבר אחר. אדם מאושר, המסוגל להנות, להסיח דעתו לדברים הגורמים לו אושר, להסיט את המחשבה מהבעיות לעשייה פוריה, הוא אדם שפחות סובל, שיכול לגייס כוחות להתמודדות, שהדברים נראים לפתע לא כה נוראים אלא בני ביצוע. לאחר שכל זאת נאמר, אני חושבת שמה שחשוב כעת הוא שתמצאי את המיסגרת המתאימה לך, בנוסף להמשך הטיפול הרפואי אצל הנוירולוגית, שבה תוכלי לקבל תמיכה נפשית-פסיכולוגית מספקת. אני חושבת שפנייה ליעוץ וטיפול אצל פסיכולוג רפואי, למשל יכולה להיות בעלת ערך עליון. הדבר יאפשר לך מקום בו תוכלי לפרוק את הרגשות, להתייעץ עם איש מיקצוע, לקבל תמיכה בשעות הקשות, וגם אולי לקבל עצות טובות ויתכן גם לימוד של שיטות טיפוליות פסיכוקוגניטיביות שעשויות לסייע לך בהקלת התסמינים עצמם, כגון: הרפייה, דימיון מודרך וביופידבק. כל טוב.

תודה דניאלה. אני מטופלת אצל פסיכולוג רגיל, ובעצם מוצאת את עצמי מדברת שם בעיקר על הקשיים בהתמודדות עם הסבל שלי. האם היית ממליצה לי לעבור לפסיכולוג רפואי שהוא מומחה בענינים האלו? האם פסיכולוג רפואי הוא גם בנוסף פסיכולוג רגיל? (כי הרי כל מתח בחיים מחמיר גם את המצב הפיזי). האם יש מימון לפסיכולוג רפואי מקופ"ח? מעבר לזה- האם יש קבוצות תמיכה, מעבר לקבוצה האינטרנטית?