דיון:הריון לאחר סרטן שד-שאלה מוסרית

אנו בתחילת שבוע שביעי להריון. אישתי לפני שנתיים עברה למפקטומי . התברר כסרטן שד. ללא גרורות . התגלה במהלך הריונה הראשון . קיבלה כימוטרפייה במהלך ההריון ולאחר הקרנות. היום יש לנו בן [ שנה ועשרה חודשים]. עברו שנתיים מהניתוח ואנו גילינו שאנו בהריון שני. בשיחה שקיימנו אתמול עם הרופאה האונקולוגית הובהר לנו שאין מניעה רפואית לעבור את ההריון.[ההריון לא גורם לסרטן שד]. הבעייה שלה היא מוסרית ....כלומר: כיום יש ילד אחד ואם המחלה תפרוץ מתיי שהוא בעתיד אז כבר יהיו שתי ילדים. ואם לא יהיה ניתן לטפל במחלה שאולי תפרוץ אז גם עלולים להיות 2 יתומים מאימא. כלומר האישה יכולה לחיות כל החיים בלי שתהייה הישנות המחלה. אבל במידה וכן תהיה הישנות המחלה אז הילדים עלולים להיות יתומים......כך שכיום עלול להיות רק יתום אחד. אישתי עומדת בפניי דילמה האם להמשיך את ההריון או להפיל את העובר בגלל הנקודה הזו...של "אם תהיה הישנות מחלה" שלא בגלל הריון. אלא כי כך החליט אלוקים. מה דעתכם? אשמח לקבל גם תשובת הרופאים בנושא.

באמת - קודם כל מזל טוב! גם אצלנו התגלה הסרטן בהריון ונראה לי שעברנו סיפור די דומה לשלכם. בכל מקרה אם היתי במצב דומה והרופאים מאשרים את ההריון מבחינה רפואית הייתי משאירה אותו ללא ספק. בעיניי החיים חזקים מהכל והריון ולידה הם הביטוי החזק ביותר לכך! מדוע לחשוב על המוות במקום על חיים? ושוב, אם מבחינה רפואית אין בעיה ( ואולי עדיף לקבל דעה שניה על מנת להיות בטוחים...אולי עדיף לחכות עוד איזה שנה שנתיים...) אז לא הייתי מכניסה עצמי לשאלות מוסריות ופילוסופיות שהדרך לצאת מהם היא בד"כ סבוכה ובעיני גם לא מקדמת לשום מקום. אני נרגשת בשבילכם ומאחלת לכם הצלחה בכל החלטה אשר תיקחו. אשמח אם תמשיכו לעדכן.

קודם כל מזל טוב! מאד מרגש, במיוחד מכיון שעקבתי אחר השתלשלות סיפורכם עוד לפני שהילד הראשון נולד, ואני יודעת שגם היו לכם בעיות פוריות, כך שההריון הנוכחי הוא די בבחינת "הריון גורלי" :-) לגבי ההתלבטות המוסרית: א) לי אישית יש הרגשה, שגם אם עדיין לא הוכיחו אותה מחקרית, לא יתכן שאין קשר בין סרטן שד והריון, במיוחד אם מדובר בסרטן בעל רצפטורים חיוביים להורמונים. עובדה שסרטן אחד כבר התפתח אצל אשתך תוך כדי הריון ולאחר טיפולי פוריות. נתקלתי ושמעתי כבר על יותר מדי מקרים, שבהם סרטן השד התפתח תוך כדי או מיד לאחר הריון, ובמיוחד לאחר טיפולי פוריות. אמנם מקרים, גם אם מדובר בעשרות, שנתקלתי בהם אישית הם עדיין לא סטטיסטיקה מחקרית, אבל זה בהחלט אומר דרשני. ב) אני, מלבד היותי חולת סרטן שד צעירה (או ליתר דיוק, מחלימת סרטן שד), גם יתומה לאמא שנפטרה מסרטן שד. אני מוכרחה להודות שזו חווייה שלא הייתי מאחלת לאף אחד - לאבד אמא לסרטן שד. אז נכון שהחיים מלאים סכנות לא צפויות, ואפשר גם לעבור מחר את הכביש ולהדרס... אבל כשיש סיכון ידוע מראש (והסיכוי לחזרת הסרטן הוא יותר מסביר), למה לקחת אותו מראש ? לראות אמא גוססת מסרטן זו חווייה נוראית... באמת. אני מצטערת אם דעתי קצת ישירה וקיצונית, אבל כדאי לעשות שיקולים מאד מפוקחים. מדובר באחריות כבדה מאד, שלא לומר חריצת גורלות. תשקלו היטב את שתי האופציות, ואני מאחלת לכם מכל הלב המון אושר ובריאות.

שלום לכם עד היום לא ממש יודעים מה גורם לסרטן ולסרטן השד בפרט אישתך יצאה מזה היא במעקב ? נקווה לטוב תהיו אופטימיים. ולילד שלכם יהיה אח וזו מתנה ניפלאה - הוא לא לבד! בברכת מזל טוב ריקי

שלום יש לי שתי בנות את השניה ילדתי לאחר ש"החלמתי" מסרטן. לצערי לפני שנה גילו לי גרורות בעצמות, והשאלות שמטרידות אתכם הטרידו אותי מאוד, לאחר מעשה. אחד הדברים שמאוד מרגיעים אותי שאם אני אמות לבנות שלי תהיה אחת את השניה. אני מאמינה שקשר בין אחים יכול להיות מתנה גדולה. מצד שני אני גם מאמינה שההריון השני שלי קשור לגרורות, למרות שהרופאה לא חושבת. בהצלחה ומזל טוב ליליה

אביבית ואריאל היקרים, העלתם כאן שאלה קשה, וקיבלתם מספר דעות של חברות בפורום, שאינן בהכרח עומדות בקנה אחד. שאלתכם היא שאלה אישית ביותר, וכל אחד לוקח אותה למקומות האישיים שלו. אפשר להתחיל מהשאלות הפילוסופיות ביותר כמו: למה להביא ילדים לעולם כה אכזר, אולי הילדים שלי לא יזכו לגדול עם אימם/אביהם כי אנחנו ניהרג בפיגוע/ בתאונה/ במלחמה/ מחלה, ועד לשאלות האישיות ביותר עד כמה אתם מפחדים וחרדים להמשך החיים שלכם כבני אדם בכלל וכהורים בפרט, האם החרדה מפני הישנות המחלה עולה על פני ההתרגשות והמחויבות בתחושתכם כלפי ילד חדש, ועוד ועוד שאלות. כמובן ששיחה עם אנשי המקצוע היא חשובה, כדי להבין אם הסיכונים והסיכויים, ולעזור לכם לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורכם. אתם מוזמנים לכתוב כאן את אשר עולה על דעתכם, הפחדים, החששות, השאיפות, ואולי יחד איתי ועם חברי הפורום נוכל לנסות להבהיר את הדברים, לפשט. ובכל מקרה, אני רוצה לאחל לכם מזל טוב על ההריון גם אם תחליטו בסופו של דבר שזה זמני בלבד. אנחנו כאן. שלכם, טלי

אביבית ואריאל שלום, ראשית מזל טוב על ההריון . בהיסטוריה היהודית משה רבנו כמעט ולא היה נולד אם הוריו היו עוסקים בחישובים אלו. והרי נאמר בספר שמות פרעה גזר על הזכרים ואתם רוצים לגזור על זכרים ונקבות לבסוף נולד משה(זכר) שהנו אחד המנהיגים החשובים של העם היהודי. לנושא שלכם אתם צריכים לחיות את חייכם(מאחל לכם עד 120 ) ללא כל חישובים שלא ניתן לדעת את משמעותם. בסה"כ אני מאחל לכם שיוולד לכם תינוק בריא ואני בטוח שאם הורים מוסריים כמוכם הוא יגדל ויהיה מלח הארץ. המון בריאות ובהצלחה

שלום לבעל, קראתי את האימייל ששלחת לי, אך משום מה אינני יכולה להשיב לך. אולי תשלח שוב או מכתובת אחרת? יום נפלא, טלי

אביבית ואריאל היקרים, השאלה שהעליתם אכן מורכבת מאוד. אני מאוד מבינה את הצורך בילד נוסף . אני כבת 40 ויש לי ילד אחד, וחליתי לפני כ-4 שנים וההתלבטות שלי היתה קשה גם נוכח העובדה שהייתי צריכה לעבור טיפולים בילד הראשון, וידעתי שגם בשני אצטרך . איני זוכרת אם כתבתם לגבי נשאות של הגן brc1/2 אם את נשאית או לא. בכל מקרה הפרופ' המטפל בי אמר שלאחר הריון רצוי לחכות לפחות שנתיים עד הריון נוסף, כמובן תלוי מאוד גם בסוג הסרטן, באיזה דרגה זה היה , האם,מקומי וכד'. כעקרון אין מניעה להכנס להריון נוסף, אך כיוון שזה קרה לך תוך כדי הריון אכן מלחיץ מאוד. כפי שראית מהתשובות שקבלת בינתיים ומהנשים שגולשות בפורום, הרבה מאיתנו חלינו תוך כדי או תקופה קצרה לאחר ההריון. כמובן שזה יכול להיות מקרי, אף אחד לא הוכיח עדיין את הקשר, אך מי שכבר נכווה לא מסתכל על סטטיסטיקות ומחקרים, הפחד קיים ולכן אתם מתלבטים. הרופאה המטפלת בכם העמידה אתכם בדילמה ואני סבורה שהצורה שהציגה את הדברים בעייתית מאוד. מצד אחד אין מניעה ומצד שני בעיה מוסרית?! מבלבל מאוד. כנראה שהצורך שלכם בילד נוסף חזק מאוד, העובדה היא שלא שמרתם כדי לא להכנס להריון וזה אכן קרה. אני חושבת שאין מקריות בחיים בנושא הריון. מי שמאוד לא רוצה דואג שזה לא יקרה וכנראה אתם מאוד רוצים בילד נוסףורצון זה גובר על הכל. איני יודעת אם התשובות שתקבלו יעזרו לכם בהחלטה, כיוון שבאמת אין תשובה מוחלטת בנושא. אני באופן אישי בחרתי שלא להביא עוד ילד לעולם, למרות שאני אוהבת מאוד ילדים ומאוד רציתי בילד נוסף. בשל עובדת היותי נשאית החלטתי כמעט סופית לא לסכן את בריאותי ולהתנחם בעובדה שיש לי ילד משגע אחד שבשבילו אני רוצה להיות בריאה. אני מכירה מספר נשים שכן ילדו אח"כ עוד ילדים והן בריאות כיום לאחר שנים רבות ומכירה גם סיפורים אחרים. לגבי נשאות של הגן והריון נוסף, האונקולוגים המטפלים בי הסבירו שבגדול אין מחקרים לגבי סיכון מוגבר אצל נשאיות בהריון נוסף, אם כי היה איזה מחקר שכן הראה שהסיכון גבוה יותר... כך שעד היום אין מספיק מחקרים שנעשו כדי לקבל תשובות ברורות יותר. אכן מורכב מאוד. ראיתי שבקשתם גם תשובה של הרופאים של הפורום, ואולי יש מקום לשאול אותם שוב את אותה השאלה. ושוב, אני חושבת שעליכם לקבל החלטות קשות. אם לבסוף יחליטו הרופאים שלטובתכם כדאי להפסיק את ההריון ייתכן שתתלבטו פחות, אם ישאירו את הגישה המסובכת שהציגו לכם, הרי הבלבול יישאר. ושוב, בחיים אנו לוקחים הרבה פעמים סיכונים מבלי לחשוב עליהם יותר מדי, וכל מי שחי כאן יודע שהסיכונים הם יום יומיים. יש לי התחושה שההריון הזה ממש חשוב לכם ולכן הוא גם קרה. אם זאת התחושה שלכם למרות הכל אז אתם אלה שקובעים. יכול להיות שהכל יעבור בשלום. בכל מקרה, כיוון שאביבית את בת 33, עדיין יש לך כמה שנים טובות של פוריות, ואם הכל יהיה בסדר תוכלי לעשות זאת עוד שנתיים. אני יודעת שזה לא גיל צעיר וההריון הראשון לא הלך בקלות, אך שוב גם כאן לוקחים סיכונים, רק שכאן הם לדעתי קטנים יותר פיזית ואולי נפשית גדולים כי אם לא מצליחים בעתיד תמיד חושבים שאולי היה צריך להשאיר ואולי לא היה קורה דבר... בכל מקרה אל תשכחו וגם כתבתי זאת במקרה אחר, שגם ילד אחד זה עולם ומלואו ואל תשכחו זאת. משערת שלא עזרתי הרבה בקבלת ההחלטה, כי הרי אין כאן תשובה מוחלטת לאף אחד, ומאמינה שגם לא לרופאים. בכל מקרה רציתי לחזק את ידיכם ולתמוך בכם בכל החלטה שתקבלו, מאמינה שלאחר הבלבול, ההתלבטויות והפחד תקבלו את ההחלטה הנכונה לגביכם, וזה מה שקובע. מה שלא יהיה שיהיה בהצלחה, עם המון תקווה, אושר ובריאות לעתיד ומאמינה שכך יהיה. שלכם, מרב.