גוש בשד וטיפולי פיריון??

שלום!!! אני בת 35, בטיפולי הפריה חוץ גופית מעל שנה וחצי, ללא ילדים. בתקופה זו של הטיפולים מתפתחים אצלי גושים בשד. גוש שהיה טרם הטיפולים הלך וגדל.לעיתים יש לי בו כאב עמום כמו דקירות ולעיתים לאוו. לפני שנה הייתי בצילום ןבדיקה ידנית במרפאת השד של בית החולים ונאמר לי על ידי הרופאים שנראה להם שזה גידול של רקמה ולא גידול.מאז אני נמצאת במעקב עלידי בדיקה ידנית כל חצי שנה. 1)האם זה מספיק?? כוון שנדמה לי שהגוש גדל 2) האם עליי להתעקש על בדיקת ביופסיה?? 3) אני ממש לא רגועה. מה עליי לעשות? תודה 3)

גילית שלום ! אין לי כונה להלחיץ את הגוש שאיתו אני מתמודדת כבר שנה גילו אצלי בשנת 2001 ונאמר לי לאחר ממוגרפיה ואולטרסנד שהוא שפיר וכמו כן כירוג השד .וכמובן שיהתי במעקב כל שנה. לפני שחליתי היתי בבדיקה מעקב אחרונהב 5/ 2003 ונאמר לי לבוא עוד חצי שנה למעקב ושהכל בסדר חזרתי לאחר 4 חודשים מכיון שהיה אודם סביב הפיטמה וכאבים בבית השחי התגלה גוש של 3 ס"מ ובלוטות נגועות. היום אני חכמה לאחר מעשה יש לדרוש אח כל הבדיקות הדרושות לברור , זה הגוף שלנו ואלו החים שלנו כך שתקבעי תור לכירוג השד ותבקש שיערוךברור לגבי הגוש כדי שתהיה רגועה כדי שתוכלי להמשיך את הטיפולים שאת עוברת. והכי חשוב להיות רגועה ואופטימית. הרבה בריאות ובהצלחה בטיפולי הפריה

מתוך נסיון , אני ממליצה לך להתעקש על ביופסיה, כי הרופאים הרבה פעמים שאננים לגבי נשים צעירות. ולא תמיד עושים את הבירור עד הסוף. לכן אל תוותרי עד שתקבלי תשובה ודאית לגבי הגוש. בהצלחה והרבה בריאות.

גילית יקרה, כפי שחיה ודפנה ייעצו לך מתוך נסיונן, וגם מתוך נסיוני, לא לסמוך על תשובות הניתנות באוויר. זה נכון שבדר"כ לא מתייחסים ברצינות הראויה לנשים צעירות ומשאירים ממצאים שפירים בלי להוציא אותם, ולעיתים מתפתחים לממאירים (כפי שחיה כתבה וגם אני עברתי על בשרי אותם דברים). במקרה שלך אפילו לא נבדקת באופן רציני ואני מציעה לך לעשות זאת מיידית , בייחוד שאת עוברת טיפולי פוריות על אחת כמה וכמה. אני מתפלאת שאף אחד לא התייחס לעובדה שיש לך גוש בשד. מציעה לך לגשת מיידית לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד דרך כירורג או באופן פרטי (אם את רוצה אתן לך כתובת) כדי להרגיע את עצמך. בכל מקרה מקווה שהכל בסדר אצלך אך מציעה לך לא להזניח. אשמח לעזור. תרגישי טוב, בהצלחה עם טיפולי הפוריות (גם אני עברתי ויש לי ילד ובטוחה שגם לך יהיו) . בהצלחה.

אין מה להוסיף על מה שהאחרות כתבו. גם אני עברתי הפריות מבחנה ויש ינטייה של הרופאים לייחס כל בעייה אחרת לתופעות הלואי של הטיפולים, כך גם אצלי הזניחו בעייה אחרת עד שהגעתי למצב קשה עד שטיפלו בה. אז תתעקשי על כל הבדיקות. וחוץ מזה, אני מאחלת לך המון המון הצלחה בטיפולים - זה שווה את כל המאמץ -לי יש 3 ילדי מבחנה וזה נהדר. ושאלה לרופאות - האם יש קשר בין טיפולי פוריות (הרי אנחנו מקבלות המון הורמונים כולל אסטרוגן) וסרטן השד?

הסיפור שלנו מתחיל בכך שלאחר הנישואים הלכנו לבדיקות פיריון והתברר שיש בעייה משותפת:אצלי זרע חלש ואצל אישתי בעיית ביוץ. התחלנו במתן הורמונים לאישתי ואני עברתי מעיין ניתוח לשיפור איכות הזרע. לאחר שהתברר שהטיפול לא הצליח הגענו להפרייה חוץ גופית. לאחר 3 ניסיונות שלא הצליחו ובהכנה לטיפול הרביעי: כלומר אישתי קיבלה את זריקת הדיכויי ביום ה-21 וחיכינו למחזור שלא הגיע... לאחר כשבוע וחצי של איחור ולאחר שאישתי הייתה בטוחה שנהיה לה "בלגאן" בכל מערכת הפיריון היא ניגשה לאולטרא סאונד ולהפתעתה הטכנאית הראיתה לה שיש שק הריון קטן. היא כמובן לא האמינה ואני לא אשכח את שיחת הטלפון שקיבלתי ממנה באותו בוקר מבורך עוד מבית החולים מבדיקת האולטרא סאונד כשאישתי תוך כדיי בכי בטלפון מבשרת לי שאנחנו בהריון. התחלת ההריון היתה אופטימית מאוד ואז בשבוע 16 להריון אישתי מיששה גוש בשד. ומכאן מתגלגלים העיניינים: מייד היא הופנתה לביופסיה במחט לשד. בשבוע 18 להריון הגיעו תוצאות של חשד לממאירות אבל כמות החומר דלה מידיי. הומלץ על ביופסיה פתוחה. בשבוע 19 היא עוברת זאת. בשבוע 21 התוצאה זה:שינויים שקשורים להריון בלבד...הגוש שפיר. באותו מעמד הרופאה האונקולוגית אומרת בגלל התוצאות השונות היא מבקשת להוציא את כל הגוש. מכאן מתחילים התייעצויות...מדובר בניתוח בהרדמה מלאה והיא בהריון. לבסוף בשבוע 26 אישתי עברה את הניתוח ולאחר בדיקה מהירה במעבדה גילו שזה סרטן. הוצאו בלוטות בית שחי שהיו נקיות. בשבוע 28 להריון מגיעות תשובות לגביי איזה סוג סרטן ולפי זה הומלץ על טיפול כימוטרפייה והקרנות לאחר. ואז עוד פעם התייעצויות והוחלט כימוטרפייה לקבל בהריון. בשבוע 30 להריון היא מקבלת קורס ראשון. בשבוע 33 היא מקבל מנה שנייה של כימוטרפייה. בשבוע 35 בוצעה לידה יזומה והבן שלנו [אור=על רקע כל החושך הזה הוא היה האור שבקצה המנהרה] אור הגיח לאויר העולם במשקל 2.880 קילו. לאחר היא המשיכה בטיפולים הכימיים ובסיומם היא עברה הקרנות. היום אור בן שנה ו-9 חודשים. אישתי לפניי כשנה ושלושה חודשים סיימה את כל הטיפולים[כיום היא בת כמעט 33.]. ובכלל החיים יפים....... אנו כיום כבר מתכננים את הילד השני הסתבר שהיא כבר בשבוע וחצי איחור מהמועד שהייתה אמורה לקבל ווסת. בבדיקה ביתית הסתבר שהיא בהריון ועכשיו אנו מחכים בעוד שבועיים לבדיקת דופק[אולטראסאונד] ולאחר נצטרך להתמודד עם הרופאה האונקולוגית שבוודאי לא תשמח על שאנו כה מהרנו בקליטה להריון... בהצלחה לכולם.