בקשר לשאלה-הריון לאחר סרטן שד.

אני עברתי ביום ה-16 מהמחזור האחרון [כשכבר נקלטתי להריון אך עדיין לא ידעתי]:ממוגרפיה של שד שמאל. האם יש לכך השלכות על מהלך ההריון? האם הממוגרפייה בשלב כה התחלתי של ההריון[אולי 2-3 ימים להתעברות] יכולה לפגוע בביצית המופרית ולגרום לנזקים עתידיים בלתי הפיכים? אשמח אם תרגיעי אותי בנושא. שנית אני ובעלי רוצים את ההריון אך עליי לוודא שאני בזה שנושאת את ההריון אני לא גורמת להתפרצות המחלה בשנית... אם לא זאת הבעייה[שההריון גורם לסרטן] אז למה לא לתת אור ירוק ורק להיות תחת ביקורת קפדנית? אגב אני מטופלת של ד"ר ריזל שולמית בבלינסון ואני כבר צופה את תגובתה להריון... פשוט אני רוצה לדעת איך "להתמודד" איתה בנושא שמירת ההריון הזה.

אביבית יקרה, אינני רופאה, ולכן לא אתייחס לשאלתך הרפואית, אלא להיבט אחר. אני קוראת את הודעותיך מאתמול ומהיום, ומצליחה לחוש דרך הודעותיך את רצונך העז לשמור על ההריון הזה, בשילוב עם חששות גדולים מאד לגבי תקינותו ובריאותך. את מספרת שגילוי הסרטן התרחש במהלך ההריון הקודם שלך, ואני בטוחה שזו היתה עבורך טראומה משמעותית ביותר. באמצע של התחדשות ויצירה חדשה של חיים בתוכך, את מגלה שיש גם משהו אחר שגדל בגופך, משהו הרסני, מאיים וקשה, הלוא הוא הסרטן. ההתמודדות עם טראומה כזו אינה קלה, ולכן חששותיך כיום הם לגיטימיים ביותר וברורים. כפי שדר' לאופר כתבה לך, ההחלטה אודות המשך ההריון היא שלך, ורק שלך. שום אדם אחר בעולם לא יוכל לחייב אותך לעשות משהו אם לא תרצי בכך. אני חושבת שכדאי לך לבדוק עם הרופאים האונקולוגיים שלך את הסיכונים הצפויים, ואת התהליך הצפוי לך. מהדברים שאת כותבת נראה שאת חוששת מהמפגש עם האונקולוגית שלך, ומנסה "להביא טיעונים" ולצבור מידע שישמש לך כ"עוזר" מול דעתה, שאת כבר חושבת שתיהיה שלילית. אז אל תשכחי לרגע, שההריון הזה הוא שלך, ואת, ורק את, תוכלי להחליט מה את רוצה לעשות איתו. יש לך תמיד גם את היכולת לחוות דעת שניה, עד שתגיעי לנקודה שתחושי שההחלטה שלך היא הנכונה והטובה עבורך, ועבורך בלבד. אנחנו כאן תמיד, ושיהיה בהצלחה ובבריאות בכל דרך שתיבחרי. שלך, טלי

אביבית בקשר לממוגרפיה שעברת, ההסתברות לפגיעה היא מאד נמוכה, אבל איש לא יכול להבטיח לך במאה אחוז. היוועצי גם עם רופא מומחה לקרינה. בקשר לסיכון שיוצר ההריון - כפי שכתבתי לך מקובל שההריון עצמו לא מעלה את הסיכון, אבל אצלך הגידול התפתח בזמן הריון ויש לקחת זאת בחשבון. בקשר לרופאה המטפלת, זאת באמת בעיה שלך. אם את כל כך חוששת ממנה , אולי את צריכה לשקול להחליף רופא. אחרי הכל ולפני הכל - את האדון לגופך. אין אפשרות למצות את הנושא בהתכתבות , עליך לשוחח עם אונקולוג/ית שיש לך דיבור איתו/איתה, כי הנושא בהחלט סבוך

לאביבית שלום : מכיוון שאת מטופלת של ד"ר ריזל מבלינסון, אז אני רוצה לספר לך על חברה שלי שהיתה מטופלת שלה עוד שהיא עבדה בתל השומר. אז לפני 17 שנה שחברתי היתה בת 29 היא חלתה בסרטן השד. היה לה גוש ללא בלוטות נגועות, עברה כריתת שד, מעבר לזה אין לי פרטים נוספים. לחברתי היתה בת בן שנתיים, והיא רצתה עוד ילדים. ד"ר ריזל לא תמכה ברעיון, ואמרה לה שהיא הולכת ללדת ילד שיהיה יתום מאם. חברתי לקחה את הסיכון. אולם מרגע שנכנסה להריון קבלה את מלוא התמיכה ממנה. חברתי ילדה שני ילדים לאחר גילוי המחלה. והמחלה לא חזרה לה מאז. זהו מקרה אופטימי וספרתי לך כי את חוששת מתגובתה של הרופאה. אם תקראי את הספר "נאבקות למען עתידנו" , שעזרה בכתיבתו האונקולוגית תמר פרץ תראי שקיים קשרבין הריון ללידה ... ברוב המקרים המחלה התגלתה במהלך ההריון או אחריו, אז קשה להוכיח מבחינה מדעית על קשר סיבתי. המקרה שלך שונה, המחלה שלך כבר דבר נתון, ואת תהיי במעקב צמוד כך שחלילה אם המחלה תפרוץ היא יכולה להתגלות בזמן. במידה והרופאים אומרים לך שלעובר לא נגרם נזק כתוצאה מהממוגרפיה, אז ההחלטה היא שלך והיא קשה. את יודעת את מאפייני המחלה שלך ואת השלב שלה. ואם נכנסת להריון אז משמע שעברת את השלב ההתלבטות. מחלת הסרטן לא יכולה לעצור לך את החיים, מה גם שאף אחד לא יכול לומר לך מה צופן לך העתיד !!!! בהצלחה גליה

אביבית, גם אני מטופלת של ד"ר ריזל, ואני רוצה לספר לך שגם אני עמדתי בפני הכרעה (לא של הריון) וקיבלתי החלטה שהיתה שונה מדעתה של ד"ר ריזל. למרות שהחלטתי בניגוד לדעתה, היא כיבדה את ההחלטה, ואני ממשיכה במעקב אצלה, ויחסה אלי מצוין.

לאביבית שלום ,אני כל כך מבינה אותך לי יש ילדה אחת בת שנתיים ולפני כשנה חליתי אני מאוד רוצה ילדים נוספים אך החלטתי לא להסתכן ועדיף לי ולביתי אמא בריאה מאשר שהחלה שוב . את צריכה לשקול את כל הדברים ואז להחליט ולא משנה מה ההחלטה להיות שלימה איתה וללכת איתה עד הסוף א. האם עשית בדיקה גנטית ? במיקרה של נשאות הסיכוי שהמחלה תחזור גבוה מאשר כשאין נשאות ב.5 השנים הראשונות לאחר התגלות המחלה הן הקריטיות ביותר לחזרתה ג.ההיסטוריה הפרטית שלך של גילוי בהריון (יש רופאים שמחמירים וממליצים מידית על כריתת שחלות, במיקרים כאלה , כמניעה ) למרות הכל אם את מרגישה שאת רוצה לכי עם זה ושיהיה לך בהצלחה והרבה הרבה בריאות

אביבית שלום, אכן את מתחבטת בסוגיות קשות וכמובן שאין תשובות חד משמעיות לשאלותייך. אני מבקשת להתייחס לפחד שלך מד"ר ריזל. לא יתכן ואסור שחולה יפחד מהרופא המטפל בו. זוהי מערכת יחסים לא בריאה ולא טובה בשום נושא ובפרט לחולים אונקולוגיים. לדעתי את חייבת להתייעץ עם אונקולוג נוסף ואולי אפילו עם שניים בכדי שיהיו לך כל הכלים והידע לקבל החלטות שטובות לך ומתאימות עבורך. וכמובן לשקול לעבור לרופא מטפל שאיתו תיהיה לך הבנה ותמיכה ושלא תפחדי לשאול אותו כל שאלה ושתרגישי שהוא תומך בך ומלווה אותך . מפנייתך למענה בפורום אני מבינה שאת בכל זאת לא מקבלת את דברי הרופאים כ"תורה מסיני" ואת מבקשת להפעיל שיקול דעת. אני מאמינה שלאחר שתקבלי את כל המידע הדרוש (יעוץ עם אונקולוגים נוספים) ותגובות של בנות בפורום שעברו תהליכים דומים את תעשי את הבחירה שמתאימה לך ושאת שלמה איתה. היי חזקה ותשמחי על שיקול הדעת והקולות הפנימיים שלך. הדרך שבה את מאמינה היא הדרך שתחזק אותך ותוביל אותך למקומות שאת רוצה להיות בהם. אני מאחלת לך הרבה בריאות והצלחה.

אביבית שלום. קראתי את הסיפור שלך ורציתי לשאול אותך מס' שאלות למרות שאת לא רופאה כי אני קצת דואגת והייתי שמחה לקבל תשובות ממישהיא שחוותה את זה. אני בת 25, ילדתי לפני שלושה חודשים את בני הבכור. אני מניקה באופן מלא, ומרגישה גושים בשד אחד. הייתי אצל הרופא שבדק אותי וטען שאילו לא גושים רציניים אך אני מפחדת שהוא מיהר מדי. רציתי לדעת איך גילו את המחלה שלך בזמן ההריון- האם בגלל כאבים או שפשוט יצא לך גוש? אני קצת מפחדת ורציתי לשמוע את סיפורך אם את מסכימה. תודה!