כל כך פוחדת

התגלה אצלי סרטן בשד ומאז אני מרגישה כמו בסיוט, בחלום רע. לא מאמינה שנכנסתי לקטגוריה של חולת סרטן, ששום דבר מעכשו לא יהיה יותר כמו שהיה. רוצה את החיים שלי בחזרה, לא שייכת לעולם הזה של אנשים חולים, של בתי חולים, של כאבים, של פחד. פוחדת כל כך מהטיפולים ומתופעות הלוואי, פוחדת מניתוח הכריתה, פוחדת כל כך. משתדלת להיות כרגיל, משתדלת להפגין כלפי חוץ שאני חזקה אבל בפנים מרגישה על סף התמוטטות, מרגישה את ההסטריה מחלחלת בי. רוצה את החיים שלי בחזרה. כל כך רוצה.

ע' יקרה, אני מאחלת לך שיעבור בקלות ומהר. הרגשתי כמוך כשגיליתי לפני חושיים שיש לי סרטן. זה לא נראה לי מתאים לי ובטח לא בשלב זה של החיים. אבל זה קרה. זה לא נעים, אבל עם הזמן זה הרבה יותר קל. חוץ מזה, תופתעי לשמוע שיש צדדים טובים. מצאתי כמה חברות שהאהבה שהן נותנות פשוט מחמם את הלב. תגלי בעצמך כוחות שלא ידעת שהיו קיימים ועבורי זו הייתה פגישה מחודשת עם החיים - כמו בסרטים, התחלתי לשים לב להנאות החיים, הילדים, המשפחה, החברים. טוב עשית שכתבת כאן בפורום. ממש מחמם את הלב לדעת שיש כאן נשים שעוברות את מה שאת עוברת ואיכפת להן ממך, תמשיכי לחיות את החיים הרגילים ככל שאת יכולה ורוצה, ואפשר. אז שהיה בהצלחה ותרגישי טוב

ע' יקרה, גם אני כמוך חשתי שכל עולמי מתמוטט עלי כשאובחנתי לפני כחצי שנה. מאז ועד היום אני מרגישה שחלף כל כך הרבה זמן. הניתוח, הטיפולים הכימותרפיים (נשארו 2 אחרונים) וההקרנות שלפני. בתחילה זו אכן בשורה נוראית אבל עם הזמן מתרגלים. לא חשבתי שאוכל להתמודד עם הניתוח והכימו אבל גם לכך מתרגלים. התמיכה שזוכים לקבל מהסביבה הקרובה ומהצוות המטפל מבית החולים גם כן עוזרת. בקיצר אין לך ברירה. עליך להתאושש לעשות סוויץ' במחשבות ולהתחיל לחשוב אופטימי ולהלחם בכל כוחך. רק כך תנצחי. עוד יבואו ימים טובים מאלה, ל.

ע' יקרה, ליבי איתך. הרגשותיך דומות להרגשות שחווינו כולנו. וכנראה כל מי שנכנסת לקטגוריה הזו כפי שאת מכנה אותנ מרגישה כמוך. את אומרת ששום דבר לא יהיה כמו שהיה וזה נכון אבל במובן החיובי (בטח לא חשבת על זה) הדבר המוזר הוא שאחרי שנרגעים והניתוח והטיפולים יהיו מאחוריך ולפעמים גם תוך כדי את תגלי עולמות אחרים. ראשית מי הם חבריך האמיתיים ותאמיני לי זה שווה כי אני למשל אף פעם לא ידעתי להעריך אותם כראוי אבל הם עברו את המבחן ובגדול ואין טוב מזה בכדי לרומם את הרוח. שנית פתאום תרשי לעצמך המון דברים שאולי בעבר לא כל כך פרגנת לעצמך. ומעכשיו את במקום הראשון. מנסיוני ואני כבר שנתיים וחצי אחרי ,העולם שלי למרות המחלה והרבה בזכותה הרבה יותר טוב. למדתי להעריך ולמצות את הטוב שמביא איתו כל יום. אולי ישמע לך כרגע קצת פלצני אבל זה נכון (לגבי) אני נהנית מהשמש ומהשמים התכולים מהעצים והפרחים (פעם עברתי לידם ולא תמיד הבחנתי ביופם בפריחתם בריחם וכו'. וכעת אם נחזור לעכשיו אז תרגישי חופשיה לא להיות חזקה מותר לך לבכות, לפחד, לחשוש ואינך צריכה למצוא חן בעיני הסביבה. הסביבה תבין אותך ותקבל אותך . יחד עם זאת בכדי להיות חזקה מציעה לך לצבור ידע כי ידע זה כוח. יש המון חומר גם כאן באתר וגם באתרים נוספים. אל תפחדי לשאול. אותנו כאן מנסיוננו ואת הרופאים שמטפלים בך כל שאלה ואפילו תראה בעיניך האווילית ביותר. אי הוודאות מפחידה והידע משחרר הרבה פעמים. אז קחי אוויר (ואל תתבישי גם לקחת כדור הרגעה אל תדאגי לא תתמכרי לזה אחרי מספר ימים תרגישי חזקה מספיק להתמודד בלעדיו) תתחילי ללמוד על המחלה ותעזרי כמובן בנו. בתקווה שעזרתי ולו במעט.

אני כלכך מבינה אותך אך דעי שהנה פתאום החיים נראים אחרת ואת חייבת להסתכל לעצמך פנימה וזה מאוד קשה אך כפי שאמר לי אדם מאוד חכם עד שלא תדעי סבל לא תעי מה היא משמעות החיים וממה את עשויה קחי את זה בהומר בכיף תנסי להפוך את זה למשהו שעורר אותך מתרדמה ותראי כמה את מפיקה מזה דברים חיוביים אני כשלוש שנים אחרי ואני מאושרת וזה מששהו שנתן לי המון היום אני נהנת מהחיים כפי שאף פעם לא חשתי קחי את האנרגיה שלי ותרגישי הכי אישה והכי חזקה בעולם חיבוק חזק קרן

תודה גדולה ורבה על התמיכה ועל המילים החמות שכתבתן. מאוד מרגש לראות נשים זרות לגמרי שטורחות וכותבות רק כדי לעודד. אני יודעת שעוד אכתוב ואעזר בכן ברגעים קשים, מחכה להיות אחרי, מחכה להיות מסוגלת לעודד אחרות. לילה טוב

ע' יקרה. יודעת בדיוק על מה את מדברת. הייתי שם בחנוכה. מאז המון דברים קרו, גם תופעות לוואי מגעילות- שעברו!!! וגם דברים טובים: גיליתי חברים נהדרים שתומכים כשצריך. היום אני חוזרת וחווה את הרגשתך, כיוון שהיום אני שבוע אחרי כריתה חלקית, ו-3 ימים לפני כריתה מלאה. וחייבת לומר, שכשיצאתי מניתוח הכריתה החלקית, הרגשתי קיבלתי את החיים שלי בחזרה, הסרטן היה בדלי (בדרך למעבדה) . אבל צריך להמשיך הלאה. והחיים ניתנו לנו במתנה. צריך לומר תודה בכלל מצאו. אחרת - אם היינו מחכים למצב שנרגיש, זה היה מאוחר מדי. הפחד נובע מהלא מוכר והלא נודע, והיום אני יכולה להגיד לך שהכמוטרפיה עברה, כמובן גם השערות, והיום הן מתחילות לגדול, גם ברגליים...........