חול סוכרת שעברה כריתה

שלום, שמי חיה ואני בת 61 , חולת סוכרת עם זריקות. לפני כשישה חודשים עברתי כריתה של שתי השדיים בבת אחת. בנוסף, עברתי 4 טיפולים כימוטרפיים מרוכזים. מאז הטיפולים אינני מתפקדת כבת אדם. יש לי כאבים חזקים מתחת לבית השחי, באיזור התפרים ובעיות בקיבה. כמו כן, מצבי הנפשי ירוד מאוד. אני נמצאת במעקב בבית חולים אבל מרגישה שהם אינם עוזרים לי להתמודד עם מה שעובר עלי. אני מאוד אשמח לדבר עם מישהי שנמצאת במצב דומה או שעברה תהליך שכזה - אולי כך נוכל לעזור אחת לשנייה. אני ממש אובדת עצות. אינני יודעת מה לעשות.

שיהיה יום נפלא, טלי

חיה יקרה, ראיתי את שאלתך כאן לפני כיומיים, וחשבתי שאת מבקשת את תגובתן של הבנות דווקא. החלטתי להמתין עם תשובתי.ובינתיים, עד שהבנות האחרות תגענה לענות, החלטתי בכל זאת לכתוב לך...לא מניסיון אישי, אלא מקצועי. השינויים הגופניים שעברת בזמן יחסית קצר, הם שינויים מאד משמעותיים. עצם העובדה שאת מתארת את עצמך כחולת סוכרת, זו כבר עובדה כשלעצמה שלעיתים מפרה את האיזון הפנימי שלנו כ"בריאים". ברגע שאת "מתרגלת" לעובדה הזו במשך זמן ממושך, כאילו האיזון הנפשי מוחזר, וזה מה שנקרא "הסתגלות". את מסתגלת לחיות כבריאה עם מגבלות שונות של הסטכרת. עכשיו הגיעה "מכה" חדשה והיא הכריתה והטיפולים הקשים. שוב האיזון הפנימי שהוא ממילא כה עדין מתערער, ואז עולות תחושות הביבלבול, היאוש, הדיכאון. כדי להחזיר את אותו איזון, וגם כדי להחזיר לעצמך את הביטחון והאופטימיות, יש צורך בתמיכה אינטנסיבית מהסביבה. את מספרת שאת מרגישה שבביה"ח לא ממש עוזרים לך. האם ניסית לפנות שם לפסיכולוג או עובד סוציאלי? האם ניסית לפנות לאיש מקצוע דומה בקהילה (קופ"ח או מרפאה לבריאות הנפש המקומית)? וחוץ מזה, ולא פחות חשוב, אפשר לשאול לגבי משפחתך? חברים? יש הרבה שאלות... ויש לי רצון להקיף אותך בהמון חום... חום שיעזור לך לעבור את התקופה הזו... שיחזיר את האיזון. בינתיים אני כאן איתך, מחכה למכתבייך, ומקווה ששאר הבנות יתעוררו ויכתבו... שולחת לך איחולי החלמה ובריאות, שלך, טלי

טלי יקרה, ראשית תודה על דברי ההסבר והעידוד. אכן יש משפחה וחברים, שמאוד רוצים לעזור אך אני מרגישה (וכך גם לגבי העזרה מבית החולים) וחושבת שאם אדע על דרך ההתמודדות של נשים שעברו דבר דומה לשלי (ובמיוחד חולות סכרת) אז אוכל להבין טוב יותר מה עובר עלי ומדוע ההחלמה כל כך איטית וכואבת. ייתכן ואני טועה, אך אני מרגישה שהאנשים מסביבי אינם מבינים מה עובר עלי ואין אני מאשימה אותם. לכן כנראה קשה לי שבעתיים. אני אשמח לשמוע תגובות ועצות ואף אפשרות להיפגש ולדבר על תחושותי עם הנשים האחרות. תודה מקרב לב, חיה