שאלה לטלי וינברג

לטלי שלום רב אני שלוש שנים לאחר המחלה ותוד לאל הכול בסדר הבעיה אצלי היא בראש זה אומר מצבי רוח רעים עקב מחשבות מהפחד להשנות סרטים שאני בונה לעמצמי שהם נגמרים רע כיצד אני יכולה לדחוק או לשלוט על המחשבות הרעות ? כיצד אני יכולה להתגבר על הפחד להשנות? יש לי בעל מקסים ותומך +ילדים נהדרים אבל אני משתקת את החיים של כולם עקב מה שעברתי הפחד מהשנות זו המכה אני לא מעוניינת לדבר עם אף תמיכה חצונית או עובדת סוצאלית(אני יודעת שזה לא בסדר) את רואה יותר קל לי לכתוב באם יש פתרון אנא תודה רבקה

רבקה יקרה, קודם כל אני רוצה לברך אותך על ההחלמה ולאחל לך שזה ימשיך כך. אני קוראת את הודעתך, וחשה בעצמי את החרדות שלך. נראה שחרדות אלו משתקות אותך, לא נותנות לך "לבלוע" את החיים, ולהנות מהרגע. את מתארת בעל וילדים תומכים ונפלאים, ומסרבת לפנות לעזרה חיצונית. משהו בהודעה שלך נותן לי את התחושה שיש אצלך משהו מאד סגור, חסום. אולי זו המחלה שהיתה ואיננה עוד, אך במקום בו זיכרונותיה נחבאים בתוך הנפש, נמצאים גם רגשות, פחדים, תקוות וכל מה ש"חי" בתוכנו. לעיתים אנו חוששים לגעת במקום הכואב ההוא, כי הוא מעלה אצלנו את הפחדים הקיצוניים ביותר, את כל הפחדים כולם. אבל דווקא השיחרור של הרגשות הכל כך מפחידים ומאיימים הללו, הם אלו שמשחררים אותנו לשוב אל החיים מלאי אנרגיות, כוחות ואופטימיות. שיחרור הפחדים הוא תהליך כואב ומאתגר, שדרוש לו זמן והכנה של מקום בטוח, בתוך הנפש פנימה ומחוצה לה, בחדר ממשי. זה עשוי לקרות בחדר טיפולי, כשאת יכולה לשתף עוד אדם באותם חלקים סגורים, שכל כך קשה לך לפתוח מחדש, לחבור אליהם, לשחרר אותם ולהשתחרר מכבליהם. את מסרבת לפנות לעזרה חיצונית, ואני לא יודעת מה הסיבה לכך. את מוזמנת לשתף מה כל כך מפחיד בפניה לעזרה חיצונית. ובינתיים, את אומרת שקל לך יותר לכתוב. אני מזמינה אותך להתכתב כאן עימי ועם שאר הגולשים בפורום, לספר על עצמך, על המחלה שהיתה, על חששותיך, ואולי בדרך זו תוכלי להתחיל תהליך שיצליח לגעת במקום ההוא, הכואב, הסגור, ואולי קצת לשחרר... שתיהיה שבת שלום, שבת של שקט, שלווה, ובריאות. שלך, טלי