הצגת מצבי

בס"ד בת חמשים ואחת . לפני שנתיים הרגשתי חולשה. הלכתי לרופאה במרפאה. תוך כדי שיחה עם הרופאה הרגשתי שוב חולשה וביקשתי ממנה מעט מים. הרופאה היניחה את הכוס מולי. אולם לא יכולתי להגיע לכוס. ביקשתי שתשקה אותי במעט מים ואז התעלפתי בחדר. משם נלקחתי לבית רפואה. בבית הרפואה נבדקתי על ידי הרופאים . ואז החלו ליחשושים ולא נאמר לי דבר. בין היתר שלחו אותי לבצע ביופסיה. וכל הזמן הרופאים עברו לידי והתלחשו. דבר ברור לא נאמר לי. לאחר מספר ימי אשפוז נשלחתי לביתי ואז נאמר לי אקבל תשובה הביתה. שלושה ימים מאוחר יותר קיבלתי קריאת טלפון מרופאת המשפחה ובה נאמר לי להגיע דחוף. שאלתי את הרופאה: ומה התשובה? ואז אמרה לי שאינה יודעת דבר. אלא שיש לה מכתב הפניה לבית רפואה נוסף. הדבר מאוד הכעיס אותי ואמרתי לה שבין כה וכה אפתח ואקרא את התוכן. ומאז זה כבר היסטוריה. קיבלתי את ה caf שלא עזר וכן קסלודה שהחריף את המצב. לא רציתי לצאת ונכנסתי לדיכי. פחדתי לצאת לרחוב לפגוש אנשים. או אפילו לחצות כביש. ב"ה היום אני מטופלת בארימידקס. מתפקדת כמעט כרגיל. לוקחת גם q10 כתוסף. וכמו כן שותה הרבה מים ומיץ לימון לא ממותק. כעסתי מאוד על הרופאים אשר במקום לדבר דברים ברורים הסתירו והתלחשו כל הזמן. לעומת זאת נעזרתי הרבה בקו החם. קיבלתי מהם תמיכה רבה ועל זה הרבה יישר כח. הם ממש נהדרים.

דבורה יקרה, התרגשתי לקרוא את התיאור שלך. הדרך בה את מודה על הטוב שקיבלת מאחרים מעוררת התרגשות ותחושת קירבה. אני כל כך מבינה את התחושה שלך כלפי הדרך בה הרופאים נהגו איתך. לפעמים הרבה יותר קל כשאומרים לך את הדברים בצורה ישירה, כך יש פחות מקום לפתח מחשבות וחששות, ומיד יודעים מה צריך לעשות ומול מה אנחנו מתמודדים. צר לי על הבורות, אבל אינני בקיאה בכל המושגים. מהו הCAF ומהו הקסלודה? ולשתות זה תמיד חשוב, לכל אחד בכל מצב. נפלא לשמוע איך את מטפלת בעצמך, ושומרת על עצמך. תודה על שהיית הראשונה לספר על עצמך. מקווה שגם האחרים יבואו בעקבותיך, ויחד כולנו נוכל להתחיל להתכתב פה... ליל מנוחה לך ולכולם, שלך, טלי

בס"ד תודה.