קשה לי

קשה לי , ואני זקוקה לעידוד. החג הזה בכלל לא שמח עבורי. החג הזה הוא 100% עבדות בשבילי. המחלה וכל הנובע ממנה גוזלים לי את השנים היפות שלי, אני בת 30+. אפילו בבית חולים, אני רואה רק סבתות . הבנות שבגילי רק מלוות את האמהות שלהן או את הסבתות. הן מביאות אותן , ואח"כ פונות לעיסוקים של בנות 30. ואני ? עסוקה במחלה, ולא יכולה לעסוק בדברים שאני רוצה באמת , כמו כל הצעירות בגילי. עכשיו אני גם נראית וגם מרגישה כמו סבתא חולה - עייפה, רצה מקופ"ח לבית חולים, לבית מרקחת, עם מרשם לתרופה או משחה .

יהיה טוב אל תאבדי אופטימיות

נכון זה קשה! האמת, קשה זו מילה עדינה. מי שלא עבר זאת לא יוכל להבין. ( אני אישית מאחלת לסובבים אותי שלא יבינו.) אל תתני לעצמך לשקוע לתוך ההוה. תחשבי רק על העתיד. באופן כללי אני ניסיתית במהלך הטיפולים בכל פעם לחשוב ולהתרכז במה שאני כן מסוגלת לעשות. גם לשבת בבית קפה היה סוג של הישג. אפילו ללכת לסופר היה הישג מכובד מאד. פתאום הבנתי למה יש ספסלים ברחוב. פתאום אפילו הספסל נראה רחוק... אבל אל תדאגי, יש לזה סוף, ובסוף הטיפולים לאט לאט הכוחות חוזרים,ואיתם כמובן הרצון והיכולת לממש את הרצון. מה שמאוד עזר לי במהלך התקופה ה... שעברה, הוא שהסתכלתי בכל פעם על היעד הבא: הביקור הקרוב אצל הרופאה, הטיפול הבא, הביקורת הבאה וכן הלאה, ולעום לא על "סוף המחלה". תנסי לזכור כל הזמן שזה מצב זמני. זו לא את, אלא החומרים שבסופו של דבר נועדו לטובת בריאותך. אין ברירה חייבים לעבור את זה, כדי שהעתיד יראה כמו שאת רוצה. לא ציינתי זאת קודם, אבל גם אני צעירה, בת שלושים ומשהו עם שני ילדים קטנטנים, ופץאום מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו. ועם זאת מצאתי את הכוחות לעבור את זה. עם סיום הטיפולים הכימיים החלק הקשה יהיה מאחורייך. תחשבי על משהו נחמד שאת יכולה לעשות אז, ונראה אותך מחייכת. אל תחשבי על הפסח הזה. אולי בשבועות כבר יהיה יותר טוב? בהצלחה חיוכים ובריאות

החג נגמר, בפסח הבא הכל יהיה מאחרינו נסתכל קדימה.רק מי שיש ילדים קטנים יכול להבין את הקושי אבל ילדים זה שמחה לא לשכוח, נראה לי שבתקופה הזאת מצינו את כל הביקורים בקופ"ח וכדומה לכל חינו אין שום ספק שזה מבאס אבל יהיה טוב.

אני באמת מבינה את מצבך ההצעה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך, כי לצערי אני מכירה חולי סרטן שצעירים ממך, זה להסתמך על המשפחה והחברים שאני בטוחה שיש להם אהבה גדולה לתת לך. מעבר לזה תזכרי שאת צעירה וכל החיים לפניך. אני לא יודעת אם את עוברת כימותרפיה, אבל גם אם כם זהו מצב זמני בהחלט שתוך מ"ס חודשים את תמשיכי לתפקד כרגיל! כמו-כן, תזכרי שאת מסוג האנשים שאנשים יסתכלו בך בהערצה ובכבוד כיאת זו שהיה לה את הכוח לנצח (תזכרי שלא סתם כל אותן נשים, גברים שעברו את הסרטן זוכים לעמודי שער בעיתון, ולא סתם. כמו-כן, תוציאי ממחשבותיך את כל הסוגיה של החולי והמסכנות, מאחר ואת הרבה יותר מזה המון בריאות ואושר

שלום רב, אנו מבינות את הרגשתך , אך גם בעמותת אחת מתשע בקו החם קו התמיכה יש בנות צעירות שעברו את המחלה והחלימו והיום מתנדבות בקו זה. אנו מזמינות אותך להתקשר ולשוחח איתן בטלפון 1-800-363-400 . בימי א-ה 10.30-13.30 ו 16.00-19.00 בימי ג גם 19.00-21.00 בנוסף עמותת אחת מתשע מפעילה גם קבוצות תמיכה . אנו לרשותך בכל עת, התעודדי. בברכה, צוות אחת מתשע

למיוסרת שלום, אני בטוחה שלא היית צריכה את החג הזה כדי להרגיש מיוסרת. התחושות הקשות שמלוות את כל תהליך ההתמודדות עם סרטן השד, קיימות גם בחג וגם לפניו ואחריו. החג לפעמים מעצים תחושות שקיימות בנו. אני מניחה שרבות מהנשים המתמודדות עם סרטן השד מרגישות דווקא בחגים נפילה. כי איפה החגיגה ואיפה את עכשיו? עכשיו כפי שתארת זאת היטב זאת תקופה המלווה בייסורים. לפעמים ייסורים פיזיים ולפעמים ייסורים נפשיים ולפעמים שניהם גם יחד. בני ישראל הסתובבו 40 שנה במדבר, עד שהגיעו לארץ המובטחת. אני לא יודעת מה מצבך, מה יש בפניך לעבור עוד, אבל אני כולי תקווה כי הייסורים שלך יסתיימו בשנה הקרובה. ויש דברים שתיקחי איתך במסע הזה, שלא יהיו לאף אחת אחרת בת גילך, שלא חלתה. אני יודעת שזאת לא נחמה כרגע. אבל יכול להיות ששיחות נשים צעירות במצבך, יוכלו לרכך קצת את הייסורים שאת חשה, ויעזרו לך לעבור את המסע הזה - ביחד. תתקשרי, תכתבי תדברי..אנחנו כאן בשבילך. נועה גואטה רכזת תמיכה עמותת אחת מתשע