רע לי מאד

אני בת 38 עם 3 ילדים, לאחרונה השתעשתי במחשבה על עוד ילד. עפ"י שקשה לי בגידול הילדים וע"פי שידעתי שבעלי יתנגד לכך בכל תוקף, נכנסתי להיריון. התוצאה היתה שבשבוע 5 להריון, גיליתי שיש לי סרטן השד. עברתי הפלה והשאר ידוע. אני לא מבינה למה עוללתי לעצמי דבר כזה, הרא הייתי מבוגרת וכבר עם 3 ילדים. ועכשיו יש לי סרטן באשמתי !!!!!!!

היי טל ראשית, הסרטן לא בא באשמתך. הסרטן בא כי זה גורלך. אנחנו לא בוחרים את גורלנו. אף אחת לא הזמינה את הסרטן, ואף אחת לא אשמה בסרטן שבא עליה. את צריכה לחשוב חיובי. קרה או אולי מזל שהסרטן התגלה בשלב ההריון. באם לא היית בהריון מתי היית מגלה אותו? ואם זה היה מתגלה בשלב מאוחר בהריון בו לא יכלת להפיל? את צריכה להתרכז בהחלמה כנגד הסרטן. המון בריאות רונית

טל יקרה, רגשי אשמה קשים כל כך לא יעזרו להחלמתך. לא את אשמה שחלית בסרטן ושום דבר שעשית לא גרם לסרטן. המתנה הגדולה לעצמך ולמשפחתך תהיה להיפטר מרגשות אלה. מאחלת לנו הרבה בריאות ואופטימיות.

שלום טל, צר לי מאוד שחלית בסרטן שד, וצר לי שנאלצת לעבור הפלה. אבל מה פתאום זה באשמתך?! למה את חושבת שאת עוללת את זה לעצמך?! את לא אשמה, ואת לא עשית שום דבר רע!!! תשמרי על הכוחות שלך, ואל תבזבזי אותם על רגשות אשם חסרי סיבה ותכלית. את זקוקה להם עכשיו כדי להבריא. בהצלחה, תמי

לטל שלום! את בטח לא אשמה בסרטן אין לנו שליטה מה שמכונת הגוף מיצרת. הדרך ארוכה את צריכה לאסוף את כל תאצומות הנפש , תזדקקי להם כדי שתוכלי להיות אמא ל3 הילדים ולהמשיך את החיים, גם לי יש נפילות ואני מתעודדת מאד מהבנות שבפורום על כל שאלה תמיד יש מי שתענה תשתמשי בפורום הוא יחזק אותך. המלחמה עכשיו היא להבריא. הרבה בריאות תהי חזקה.

שלום תנסי להתעודד ולחשושד חיובי סרטן שד לא נוצר תוך חמישה שבועות התהליך הוא ארוך יותר יכול להיות שבזכות ההריון גילית זאת מוקדם תחזיקי מעמד ותהני מהילדים הם אלו שנותנים לנו את הכוח להמשיך מלכה

שלום טל. אני מרגיש שאת מאשימה את עצמך ומותר להרגיש אשמה. אבל לא רק האשמת את עצמך אלא גם שפטת את עצמך לחובה וחבל. כאשר את שופטת עצמך בדמיונך את מופיעה רק כקטגור. הייתי מציעה לך לקחת לעצמך "עורך דין טוב" אולי הוא יוציא ואתך זכאית? כאשר את שופטת את עצמך תמיד תצאי אשמה. לכן אל תשפטי את עצמך . טל!!! כאשר את מרגישה רגש של אשמה לא יעזור שאומר לך אל תרגישי אשמה. אבל אני יכול לבקש שאפילו אם את מרגישה אשמה את יכולה לסלוח לעצמך. אם תסלחי לעצמך תשחררי המון אנרגיה להתמודד עם המחלה. את זקוקה להרבה כוחות כדי להתגבר על המחלה לטובת הילדים ולטובת המשפחה כולה. אם תסלחי לעצמך תוכלי גם לאהוב את עצמך. אם תאהבי את עצמך תראי שכל העולם אוהב אותך. עדיף שתיקחי אחריות על עצמך ואחריות על בריאותך. קבלי את הקושי כהזדמנות ותאמיני בכוחות ההבראה הפנימיים שלך. תביני שסרטן אינו סוף העולם, אלא רק למי שרואה זאת כך. סרטן הוא משבר, וכמו כל משבר הוא גם הזדמנות. אז קחי נשימה עמוקה ותרגישי יותר שלווה ותקווה והמון בריאות כמובן. ספוזניק יוסי

עד כמה שאני קראתי על הסרטן עוברות כמה שנים עד שהוא מתפתח ואנו מגלים אותו, לכן לפי הבנתי אין קשר בין ההריון לסרטן. מקווה שתעברי את התקופה הקרובה עם הרבה תמיכה ואופטימיות.

טל שלום, צר לי לקרוא את דבריך. את עומדת להתחיל עכשיו מסע לא קל, הדורש ממך לאסוף את כל הכוחות שיש לך (וגם את אותם כוחות שאין לך) ולהתמודד עם מחלת סרטן השד, פיזית ונפשית. מיותר לגמרי, אך טבעי לחלוטין, שתעמיסי על עצמך גם רגשות אשם. אנחנו הנשים טובות בזה, לקחת אחריות על הכל, אנחנו אשמות בהכל, שלא לדבר על נושא האמהות. משהו קורה למישהו סביבנו, או במקרה זה לעצמנו, וישר אנחנו אשמות במה שקרה. לצערי ככה גדלנו, וככה חונכנו. כמו שאמרתי, מיותר אך טבעי לחלוטין. קשה להילחם בתחושות האלו. אבל עכשיו טל אין ברירה. עכשיו את זקוקה לכל טיפת כח שיש לך בגוף ואין לך אפשרות ל"בזבז" כוחות על רגשות אשם. את זקוקה לכל טיפת כח שיש לך לעשות הכל על מנת שתבריאי. בשבילך וכן.. גם בשביל הילדים. ואם המחשבות ממשיכות להתגנב, דברי איתנו שוב ושוב, ככל שתצטרכי. אנחנו כאן בשבילך, בפורום וקו החם, מחכות לפנייתך. בהצלחה נועה גואטה רכזת הקו החם עמותת אחת מתשע