עזרה
דיון מתוך פורום סרטן השד
שלום אני אמא לילדה בת 12 אני חולה שנה וחצי במחלה הייתי רוצה מאד לספר לבתי אבל אני פוחדת לכל מי שיש נסיון אך לספר ומה להגיד אשמח לשמוע
היי רונה, אני אמא לילד בן כמעט 12 . חליתי לפני שנה. מנסיוני, ילדים יודעים גם (ובעיקר) מה שלא מספרים להם. ומה שלא מספרים, ולא מסבירים, נהיה הרבה יותר מפחיד. אם את לא יודעת איך לספר לה, את יכולה להעזר במחנכת, במנהלת, ביועצת, ובכל מיני גופים בבית הספר של בתך. גם רופא/ת הילדים של בתך יכול/ה לעזור. אם תרצי עצה נוספת, כתבי למייל שלי בהצלחה, תמי
רונה שלום, אני שמחה על פנייתך אלינו. נושא שיתוף הילדים במחלת סרטן השד הינו נושא מורכב וטעון. באופן כללי ביותר ניתן לומר ששיתוף ילדים במחלה ובהתמודדות שלך הינו דבר חשוב ביותר. ילדים מרגישים משהו ולפעמים חוסר השיתוף יכול לאיים יותר מאשר השיתוף בעצמו. אבל אלו בעיקר מילים, נורא חשוב לדעת מי את, ומה הכוחות שלך בשלב זה ומצד שני חשוב לשמוע קצת על הבת שלך, מה היא יודעת ומה לא. מה צורות ההתמודדות שלה, וכיצד נכון לספר לי על פי גילה ואישיותה. ניתן בהחלט להרים טלפון לקו החם ולהתייעץ עם נשים , אמהות לילדים , ולשמוע קצת מניסיונן. כמו כן ניתן לפנות לעובדת הסוציאלית בבית חולים בו את מטופלת ולהתייעץ עמה. לפעמים העובדות הסוציאליות עוזרות ולוקחות חלק פעיל בשיחה בה מספרים לילד על מצב אמו. אנחנו כאן לשרותך, בכל עת. בברכה נועה גואטה רכזת הקו החם
שלום רונה אם חלית לפני שנה וחצי ביתך הייתה בת 10. סביר מאד שהיא כבר הרגישה שמשהו קורה בבית. אם לא סיפרת שאת חולה בסרטן הרי שהיא נאלצת לדמיין מה קורה לך. אם את לא מספרת זה יוצר אצל הילדה חשד שמסתירים ממנה משהו מפחיד מאד ואין לה אפילו אפשרות לשאול אותך. אין ספק שעדיף שביתך תדע מה קורה לך. כמובן שיש לספר לילדה במושגים שהיא מסוגלת להפנים ולהבין בגיל שלה ובכך את פותחת ערוץ תקשורת אמין בינך ובין ביתך. בכל פעם שהיא תשאל תוכלי להוסיף לה מידע בהתאם למה שהיא תשאל. כמובן שכדאי להתייעץ עם בעל מקצוע בתחום החינוך. הרבה ביראות ספוזניק יוסי
אני חולה "חדשה" מזה כמה חודשים. בני בן 12 וראיתי שהוא מסתובב חסר מנוחה ו"מציק" יותר מהרגיל כלומר יותר בעיות משמעת. התחלתי לספר לו ומייד לאחר כמה מילים הוא אמר " לא רוצה לשמוע" ושם ידיים על האוזניים. המשכתי לספר לו במילים פשוטות ובשקט כמה משפטים נוספים, וכן, הכנסתי את המילה סרטן. הוא רץ בבכי לחדר, אחרי כמה דקות הלכתי אחריו וניסיתי להרגיעו שיהיה בסדר. חשובה התיקוה למרות שלי אין מושג אם אכן האופטימיות במקומה כעת. לאט לאט הוא נרגע והחל לשאול שאלות. מידי יום יומיים יש עוד שאלות וצורך במידע. אני משדרת שהכל כרגיל, עד כמה שאפשר. זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בתקופה האחרונה, אבל זה הוריד את המסך שהפריד ביננו לאחרונה. אה כן, הוא יותר רגוע לאחרונה. בהצלחה
מנהל פורום סרטן השד
