דורית, רונית ושושי
דיון מתוך פורום סרטן השד
שלום לכולכם : קשה לי להשאר אדישה למה שרשמתם בפורום, אני אישה בת 38 + 3 ילדים קטנים, כשגיליתי את המחלה הייתי בשוק !!! עד היום אני חושבת שלי יהיה סרטן! לא יתכן הרי במשפחתי לא היו מקרים של סרטן השד, וחוץ מזה היו לי הריונות תקינים ויש לי ילדים ובעל מקסימים. כן אז יגידו חכמים שלא יתכן שהחיים יהיו מושלמים!!! אז אני באמצע הטיפולים ושאלוהים יעזור לי ואסיים את כולם שאני עדין בחיים!!!! לאחר טיפול אני לא מתפקדת במשך שבוע ואז אני חוזרת לעבודה למשך שבועיים עד לטיפול הבא. קשה לי מאד בזמן הטיפול ואז אני חושבת לעצמי שבעוד כמה ימים אני אחזור לעצמי, ותאמינו לי זה עוזר, ובגדול. בתקופה שבין הטיפולים אני "מנצלת את המצב", כולם עוזרים לי בעלי, חמתי, אימי ועוזרת . אני נמצאת נטו עם הילדים, מרגישה וחיה אותם, שומעת את חויותיהם ובעיקר איתם. אני עושה מה שלא עשיתי איתם במסלול החיים המטורף של לידות,עבודה במשרה מלאה בשילוב לימודים באונברסיטה . בשבת שאני מרגישה בסדר, אנו נוסעים לטיול בחיק הטבע וצוברים חויות. מה שאני מנסה לומר הוא :שצריך להנות מחיי הרגע, להפיק את המיירב שבו ולא לחשוב מה יהיה, והאם חלילה המחלה תחזור או כמה שנים נותר לנו לחיות!! סה "כ כולנו חיים במדינה מטורפת, מדינה עם פיגועים, תאונות דרכים ומה לא. אף אחד לא יודע מה גורלו!! אז נכון שאנו קבלנו את המכה והגרזן מונח לנו על הצוואר. אולם במקום להכנס למרה שחורה. בואו ננצל את הרגע ולא נסתכל לעתיד. וכשאנו מרגישים טוב להנות , לצחוק ובעיקר לחיות !!!! כי אם נשנה דפוסי התנהגות וסדרי עדיפויות, נגרום לעצמנו ולאוהבים אותנו אושר. וגם אם חלילה נגזר עלינו למות מהמחלה הארורה הזאת. אז לפחות נשאיר מטען מטען חיובי אצל הסובבים אותנו. טוב אז ביי
היי זה מה שאמרתי גלי, שצריך להנות מהחיים, לצאת לבלות, ללמוד, לעשות דברים שלא עשינו עד עכשו, להיות קצת אנכיות ולטפל רק בעצמנו, אבל גם להיות עם הילדים, במצב רוח טוב, ללא דיכאונות, שכך יזכרו אותנו תמיד. המון בריאות לכלנו רונית
הרבה פעמים אמרתי שאני מחלקת את החיים: לפני הגילוי ואחריו. אין חוכמות, הזעזוע שעברנו בעצם גילוי המחלה טילטל אותנו, ומה שאני יכולה להגיד על עצמי, וגם קוראת מהמחלימות האחרות, שעשינו שינוי ממשי בחיים. אוכלים אחרת. יש פרופורציות אחרות. מתעמלים יותר. מתייחסים לעצמנו פחות בקשיחות. מנצלים היום כל רגע כאילו אין מחר. מקדישות לעצמנו זמן. התקרבנו יותר לאנשים שאנחנו אוהבים. והילדים...הילדים הם הנשמה הטהורה שדרכם אנחנו חווים את האהבה המוחלטת, הפחד שלפספס את החיים איתם גורם לנו לנשום אותם כל הזמן. אהבה טהורה. אז פה "הרווחנו" רגש נפלא שהתעצם כתוצאה מהפחד. יחד עם זאת, יש אופטימיות. יש תקווה אמיתית לעתיד טוב. הרפואה גם מתקדמת, וגם היום יש פתרונות, ומחר אולי יתווספו עוד.
מנהל פורום סרטן השד
