שאלות קשות...

אני צעירה אחרי כריתה מלאה, ולקראת סוף הטיפולים. כולם אומרים לי שצריך לקוות לטוב ושבסוף יהיה בסדר , ושצריכים להיות חזקים אבל אני לא יכולה להשתחרר מהמחשבות הרעות , ואין מי שיסביר לי למה יש לי רגשות אשמה : - שאני הבאתי על עצמי את המחלה , בכך שתמיד מלאתי את עצמי בדאגות על עניינים של החיים כמו עבודה/משכנתא/לימודים , שעכשיו נראים תפלים ואולי בגללם אני עכשיו חולה ? - שהבת שלי צריכה לראות את אמא שלה קרחת או לשאול שאלות "למה לאמא אין "ציצי" " והיא בסה"כ בת 3. - שבכך הכנסתי את הבת שלי לקבוצת סיכון , ושאולי תשאר בת יחידה ? - שהחברות שלי כבר יולדות את הילד השלישי ואני לא רואה באופק את הילד השני... למה ???

גם אני תוך כדי הטיפולים לא האמנתי שאוכל להשתחרר מהתחושות הרעות - ועכשיו כחודשיים אחרי, אני כבר מצליחה למצוא את עצמי כמה שעות בלי מחשבות רעות. יש למה לצפות אני לא מבינה למה את צריכה להישאר עם קרחת - אני מיד עשיתי פיאה מודבקת לראש ואני נראיתי טוב מאוד בכל התקופה.

למטופלת שנמאס לה... גם לנו נמאס, אבל המוטו שלנו הוא - אומנם לא אנחנו בחרנו את מה שקרה ולא היתה לנו שליטה על התפרצות המחלה אבל יש לנו שליטה מלאה על ההתמודדות עם המחלה, עם ההחלמה, ועם החיים, ויש לנו שליטה מלאה על ההתנהגות שלנו, ועל החשיבה החיובית, ועל האומץ והנחישות והעוצמה הפנימית - ועם כל הארסנל הזה מוכרחים בסוף לנצח, לא?.... המון בריאות והמון אנרגיה חיובית מאיתנו (דרך אגב, גם בתך בת ה-3 היא כוח שיכול לעזור לך...)

היי בודאי שנשאלת השאלה למה לי? גם לי שתי בנות שנכנסו לקבוצת סיכון. מה לי ולמחלה הזו, הרי אני בריאה, חוץ משפעת מידי פעם, הכל בסדר. אבל זה גורלנו וצריך ללמוד לחיות עם מה שיש.ולהגיד תודה לאל שאנחנו חיות ובריאות וכל רגע חשוב. לגבי הציצי יש שיחזור, זה אמנם לא אותו דבר, אבל חיצונית... לילדה שלי בת השלוש לא הראתי את הציצי עד היום, שנה וחצי הכריתה, זה אמנם משוחזר, אבל עדין לא סימתי את השיחזור. בתקופת הטיפולים שמתי פאה ובבית הלכתי עם בנדנה. הם לא טיפשים הילדים, היא שאלה אותי למה הורדת את השיער, אבל היא לא התעמקה . להיפך, לילדים גדולים יותר קשה, שלא יראו החברים שלהם את הקרחת של אמא. אבל כמו שאמרת, את כבר לקראת הסוף, והקיץ הזה יהיה פנוי לך ותוכלי להשלים את כל שהחסרת בתקופה האחרונה. המון בריאות רונית

שלום, גם אני הרגשתי כמוך בתחילת המחלה אבל הבנתי שחבל לעסוק בשאלות קשות ולהתרכז בנצחון ובילד שלי בן ה- 8 . נלחם ונצליח שלך הדי

למטופלת שנמאס לה שלום, נראה לי שהתשובות בפורום מדברות בעד עצמן, אין דרך כנראה לברוח מתחושות והמחשבות הקשות הפוקדות אותך, עם הגילוי של סרטן השד. המחשבות הללו הם טבעיות ועולות בצורה זו או אחרת אצל כל אחת והשאלה הנשאלת היא כיצד ניתן להתמודד איתם. נראה לי כדרך אחת להתמודדות היא בשיחות עם נשים המתמודדות עם אותן שאלות. אם זה בקבוצות תמיכה, אם זה בפורום וכמובן ניתן לפנות לקו החם. כדאי ורצוי לשוחח על הדברים הללו, כפי שהעזת ועשית בפנייתך לפורום, על מנת להקל על תחושותייך. אנו מחבקות אותך ומקוות לשמוע ממך יותר. נועה גואטה עמותת אחת מתשע

שלום לך אני יכולה לנחם אותך שגם אני עברתי תקופה קשה כפי שאת עוברת אבל לאחר שסיימתי את הטיפולים כעבור חצי שנה, השתדלתי לחזור לאורך חיים רגיל. נסעתי המון טיילתי בעולם, גדלתי 3 בנות שהיו גם הן קטנות בעת גילוי המחלה בהצלחה

אני יותר צעירה ממך , ללא ילדים , את צריכה להאמין בבורא עולם ,ולהתחזק , כי רק ככה תחלימי , ויהיו לך ילדים

בס"ד שלום לך הרבי אומר: ת ח ש ו ב ט ו ב י ה י ה ט ו ב תסתכלי על חצי הכוס המלאה. ב"ה יש לך ילדה. ואת ושוב את צריכה להעניק לה את כל הטוב שבעולם. מאחלת לך רפואה שלימה. ושתראי בכל דבר את הטוב ורק טוב.