אחותי

אחותי עברה כריתת שד, סיימה טיפולים, ועכשיו לוקחת טמוקסיפן למניעה ל-5 שנים. בזמן הגילוי, השלב הראשון שבו זועזענו כולנו, ובזמן הניתוחים (2), וכן בזמן הטיפולים הכימותרפיים, הייתי צמודה אליה, תמכתי בה ובעצמי, למדתי בשבילה על המחלה, מאחר והיא נרתעה מכל חומר כתוב, היינו צמודות אחת לשניה, שתינו היינו זקוקות לצמידות הזו. היה עם מי לדבר, והיחד עשה טוב בזמן הרע הזה. היום לאחר כל האינטנסיביות שהיתה, יש התרחקות של שתינו, אני כאילו נותנת לה את המירווח שהיא אולי מחפשת, אם זה בגלל שעכשיו מתעסקים בשיגרה, ואם בגלל שאולי היא חושבת שהיא צריכה כרגע להוביל את חייה (היא בת 42 ואם לבן 18.5). אבל מה? זה לא נראה לי. האם המצב מוכר לכן?

שלום נעמי, אנו מבינות את הרגשתך ולכן עמותת אחת מתשע מפעילה קו חם הנותן תמיכה לחולות סרטן השד , אך גם למשפחותיהן. הקו מופעל על ידי נשים שעברו את המחלה והחלימו. אנו מזמינות אותך להתקשר לטלפון 1-800-363-400 ימי הפעילות: א-ה 10.30-13.30 16.00-19.00 ובנוסף יום ג' 19.00-21.00 נשמח לעמוד לרשותך בכל עת. בברכה, צוות אחת מתשע

נעמי שלום, תודה על מכתבך. נפלא לשמוע כמה היית שם בשביל אחותך לאורך כל התקופה של הטיפולים. המצב כפי שאת מתארת אותו היום נשמע מוכר. לרוב, דווקא בתקופה שנשים נמצאות אחרי תקופת הטיפולים הן חוות מועקה רגשית, חלקן אף מגיבות בהסתגרות. פתאום לא צריך לרוץ לרופאים , לטיפולים, הסביבה מתייחסת אליהן כנשים שהבריאו, החיים אמורים להמשיך מפה כרגיל. אבל החיים שאחרי הם לא רגילים. אישה שחוותה סרטן השד, מביחנה רגשית עבר עליה משהו, ועכשיו צריך להתסגל למציאות חדשה. למציאות בה הבריאות אינה דבר מובן מאילו, מציאות בה צריך להתמודד עם פחדים מחזרת המחלה, מציאות של הגוף שהשתנה ועוד הרבה דברים נוספים. בשלב זה צריך לאפשר לאחותך לבטא את כל הדברים שהיא מרגישה, ולהעביר לה מסר שזה נורמלי להרגיש כך. כדאי להפנות את תשומת ליבה שזה הזמן לרפא את נפש אחרי שריפאה את הגוף. אפשר להציע לה לפנות לקו החם ולשוחח עם נשים שחוו את מה שהיא מרגישה ו/או לפנות לקבוצות תמיכה, ששמתקיימות בעמותה , על מנת לשתף בתחושות אלו. נשמח כאמור גם לשוחח איתך ולהדריך אותה כיצד ניתן לעזור לה. ואל תשכחי גם את עברת חוויה לא פשוטה ויש גם לך מקום לדבר ולעבד את החוויה. אנו מחכות לשמוע ממך. נועה גואטה רכזת הקו החם