בבקשה לא לאמא...

קוראים לי ח', ובעודי כותב את המייל הזה, אני נחנק מדמעות שמסרבות להתפרץ. לפני כמה ימים הפנמתי את מה שלא יכולתי לפני 4 חודשים. ככל יום רגיל, אמא שלי כהרגלה נכנסה לחדר שלי להגיד בוקר טוב. מבלי משים, היא הרגישה בלוטה מתחת לבית השחי (לא זכור לי איזו יד בדיוק). היא כמובן, נבהלה. לאחר ימים ספורים, היינו צריכים לעבור דירה, ובאחת מן התפרצויות הזעם (כלפי השוטרים שהגיעו לפנות אותנו עם בעל הבית), אמא שלי 'פלטה' את המשפט הבא : "... ויש לי סרטן!..." על מנת לקבל סימפטיה מהשוטרים שמא ירשו לנו להמשיך לארוז, ולא לפנות את הדירה בעוד החפצים שם. אחרי חודש, טסתי עם אחי הצעיר יותר לארה"ב - לבקר את הצד השני. אחי חזר לפני חודש וחצי לארץ. ורק אחרי פרק בסידרה "סקס והעיר הגדולה" (שהיה כמובן קשור לסרטן השד), הפנמתי את מה שפחדתי ממנו. אני לא יודע מה לעשות, ויותר מזה - אני לא יודע איך לעזור על מנת לגרום לאמא שלי להרגיש הכי טוב. אמא שלי רק מתחילה את החיים שלה עכשיו, והמצב שלנו רק מתחיל להסתדר. אני בן 19, ובמרץ אני מתגייס לצה"ל. בסדר העדיפויות שלי, אמא שלי ואחי באים לפני צה"ל. אין לי סרטן, אבל מסיבה כלשהיא, אני מרגיש כאילו הלב שלי נאכל לאט לאט. בבקשה עזרו לי..

לח' - ברר בדיוק מה יש לאמא שלך - הלא נודע מפחיד יותר - אסוף אינפורמציה בספרות המקצועית ובאינטרנט (גם באתר ובפורום הזה) - הידע הוא כוח - ודא שהיא מקבלת את הטיפול המתאים והטוב ביותר - כך תרגיש שאתה מסוגל לעזור לה - תמוך בה נפשית ופיסית - זה יעזור לה מאוד וגם אתה תשאב עידוד מיכולתה להתמודד - היה אופטימי ושדר לה אנרגיות חיוביות - זהו מסע קשה אך בסופו נשים רבות מאוד מחלימות לחלוטין וחוזרות לחיים נורמליים. מאחל לכם הרבה בריאות M

ח' יקר שלום אכן אני מרגיש שאתה משפחתך ואמך עוברים תקופה לא קלה ואתה כאדם רגיש במיוחד מיטיב לתאר את המצב. אתה מוצף רגשית אך מתקשה לבכות. אולי אתה מרגיש שזה לא מתאים ל"גבר" צעיר. אז תדע שהבכי יכול לשחרר את המתח שהצטבר אצלך. כששוב יעלו לך הדמעות תן להן לזרום. המצב שאתה מתאר נשמע לא פשוט, גם פינוי דירה גם אבא שלא נמצא לצדך (אם הבנתי נכון הוא בחו"ל) גם גיוס לצה"ל ( כל מתגייס נמצא בלחצים ) ואז אמך לוקה בסרטן שרק השם של המחלה גורם לחרדות גדולות בפני עצמן. כאדם רגיש ואחראי אתה לוקח על עצמך אחריות גדולה מאד ובצדק אתה דואג לאמך אתה רוצה שהיא תרגיש טוב. אתה רוצה שהיא תבריא ותמשיך ללוות אותך בדרכך, בחיים שאתה רק מתחיל. הייתה רוצה שהיא תתמוך בך כשאתה מתגייס והנה אתה נאלץ לתמוך בה. תנסה לחשוב אם אתה לא לוקח על עצמך אחריות גדולה מדי. יתכן שזו הסיבה שאתה מרגיש שהלב שלך נאכל אולי נשבר. אתה מרגיש חלש, אתה מרגיש חוסר מוצא. ח' אין ספק שאתה זקוק לעזרה. אתה לא יכול לקחת את הכל על עצמך. הפניה שלך לכאן היא חלק חשוב ברצון שלך לשטף אנשים נוספים במה שמעיק עליך. אני בטוח שישנם גורמים יעזרו לך. אתה עושה נכון כשאתה מעלה את המחלה והקושי של אמך לראש סדר העדיפויות. זה נותן לך ולאמך כוח. כשהיא מרגישה את התמיכה וההזדהות שלך זה ממלא אותה כוח להתמודד עם המחלה. אז תמשיך לתמוך באימא. תמשיך להיות רגיש אליה ותדע שסרטן שד אינו סוף העולם. אני בטוח שחולות לשעבר יספרו לך על הבראתן. תתייחס למחלה של אימא כאל משבר חולף ואז תרגיש קל יותר. אני מאחל לך ואמך הרבה בריאות ספוזניק יוסי

היי ח מאוד מומלץ שתברר עם אמא מה קורה, יכול להיות שאתה טועה. חוסר הידיעה יכול לשגע אותך יותר, כאשר יודעים כנגד מה עומדים, יותר קל להתמודד. רוב הנשים יוצאות מזה, זו אמנם תקופה קשה, אך היא חולפת.!!!!!! ברר עם אמא במה חלתה, מה הטיפול שהיא צריכה לקבל, ואנו נשמח לעזור לך בעצות המון בריאות רונית

ח' שלום, אכן נשמע מדבריך שאתה מתמודד עם לא מעט קשיים בתקופה זו של חייך. אבל מילת המפתח פה היא התמודדות. על אף שהדברים נראים מפחידים, הם ניתנים להתמודדות ונראה שבפניתך אלינו, אחרי שהפנמת את הדברים, אתה מוכן לפעולה. נראה לי שהדבר הראשון והנכון לעשות זה לערוך שיחה גלוייה עם אמך ולהבין לעומק היכן הדברים עומדים כיום, מה מצבה הרפואי, מה אומרים הרופאים, ובעיקר לשאול אותה איפה אתה יכול לעזור לה. כמו כן תתפלא לראות עד כמה שיחה גלוייה גם על הפחדים שלה ושלה יכולה לעזור לכם בהתמודדות המשותפת עם המצב, וצבירת כוחות לקראת תהליך החלמתה. דבר איתה, ולאחר מכן תוכלו לפנות ביחד או לחוד לקו החם של העמותה, לשוחח עם מתנדבות העמותה ולחשוב ביחד כיצד לפעול. מס. הטלפון של הקו הוא 1-800-363-400 אני מחזקת את ידיך, עברתם ביחד כל כך הרבה דברים, תוכלו ביחד לעבור גם את זה. אנו נשמח לשמוע מכם. בהצלחה נועה גואטה רכזת תמיכה עמותת אחת מתשע