עידוד ממטופלות

למטופלות ולמבריאות , אני באמצע טיפולים, ואני רוצה לשתף אתכן בקושי שיש לי להתמודד עם המחלה ובעיקר בהשלכות שלה. אני בת 33 , וכשאני נפגשת עם קולגות/חברות/משפחה, בעיקר עם מישהי בהריון , תמיד עולה נושא הילד השני . לא כולם יודעים שאני חולה, ולכן לא כולן מרגישות שהנושא הזה רגיש. לי אסור להכנס להריון לפחות בשנתיים וחצי הקרובות, כך שהנושא הוא רגיש אצלי. בדיוק עכשיו, כשכולן מסביבי בונות את משפחתן - אני צריכה להקפיא הכל. ראיתי שיש פה בנות מבוגרות ממני, שבכל זאת לא מאבדות תקווה. המחשבה שעלי לחכות כ"כ הרבה זמן - מכבידה עלי מאוד , ומפריעה לי להתרכז בהבראה מהמחלה. יותר מזה, מטרידה אותי המחשבה שבני ישאר בן יחיד . זה פשוט לא נותן לי מנוח. אם יש כאן בנות במצבי , אשמח לשמוע איך אתן מתמודדות .

שלום לך מטופלת אני מרגיש שקשה לך........ ראשית אתייחס לכינוי שלך....מטופלת... זה משדר משהו פסיבי.... אולי כדאי לך לנקוט עמדה ולהפוך להיות מבריאה. כלומר אישה שמשתתפת בתהליך ההבראה. נקיטת עמדה חיובית תוביל אותך בצעד קל יותר לכיוון של הבראה מהירה ושלמה, ומכאן הדרך לעתיד טוב ולילד שני נראית קלה יותר. מה שקשור ליחס של הסביבה שלך: מדוע אינך מספרת לחברות ולאחרים שאת חולה בסרטן? (אפילו שסרטן זה מפחיד) זה יכול להקל עליך ועל הסביבה שלך להבין מדוע אינך נכנסת להריון. ולחסוך את כל השאלות ואי הנעימות. יתכן שאת משקיעה יותר מדי אנרגיה בהסתרת המחלה במקום להפנות אנרגיות אלו להבראה. אולי זאת הסיבה שאת מרגישה שקשה לך. תחשבי על זה. נוסף לזה לעמותת ח.ס.ן. (חולי סרטן נלחמים) יש קבוצות תמיכה ושירותים נוספים בכל הארץ, את יכולה להיעזר בהם. www.hosen.co.il אני מאחל לך הרבה בריאות החלמה מהירה הרבה אופטימיות יוסי לתגובה: [email protected]

למטפולת שקשה לה שלום, קשה לך, ובקריאה של הדברים שכתבת ברור שמה שאת מתמודדת איתו כיום זה קשה. אין דרך להדחיק את הכמיהה שלך לילד נוסף. זה דבר כל כך טבעי וברור, לכל אישה שקוראת את הדברים שלך וכמובן לכל אישה צעירה שמתמודדת כיום עם סרטן השד. אני רק יכולה לחזק את ידייך על פניתך לפורום , על הנכונות לשתף אותנו בדברים עמם את מתמודדת. נראה לי כי הדרך בה ניתן מעט הקל עליך זה השיתוף עם נשים שחוו את אותה החוויה. להבין שהתחושות שלך הם נורמליות ולגיטימיות ובמקומן. השאלות שאת מעלה אינן בהכרח צריכות להפריע לתהליך ההבראה שלך הם יכולת להוות חלק מתהליך ההתמודדות וההבראה. הרצון להביא ילד נוסף לאחר ההחלמה - זו התקווה. זה האור בקצה המנהרה, וזה יכול להוות הכוח המניע שלך להתמודדות עם סרטן השד ולנצח. באם לא תקבלי מענה מספק מהפורום אנא, צרי עמנו קשר לקו החם. בקו יש נשים צעירות שהתמודדו עם סרטן השד ונכונות לדבר איתך בכל נושא. 1800363400 שיהיה לך בהצלחה בהמשך דרכך. אנחנו כאן איתך. נועה גואטה רכזת תמיכה עמותת אחת מתשע

שלום לך, כאמא לבן יחיד וכמבריאה מסרטן שד אני מבינה על מה את מדברת. אני לא יכולה, ולא רוצה, להגיד לך מה לעשות ואיך להרגיש, אבל אוכל לספר לך את הסיפור שלי. אני רק יכולה לקוות שתתעודדי, ושתביני שלא תמיד החיים מתנהלים לפי התוכנית, וכשהתוכנית משתבשת, תמיד ישנה תוכנית חלופית. אני היום בת 49 ובני בן 11. כשהייתי בת 33 החלטנו שאנחנו רוצים להקים משפחה. תוך זמן מה גילינו שעלי לעבור הפריית מבחנה. הרופאים ניבאו 100 אחוזי הצלחה תוך זמן קצר, ואנחנו היינו בטוחים שאו-טו-טו יוולד לנו ילד ראשון, השני כבר היה בתכנון ברור, וניהלנו דיון לגבי השלישי. משהו לא הסתדר לפי התוכנית, האו-טו-טו נהיה 4 שנים. בגיל 38 ילדתי ילד בריא ומקסים(כמו שכל אמא אומרת). כמובן שמייד נכנסנו לפרוייקט "אחותו". ניסינו עד שהגעתי לגיל 44 אך ללא הצלחה. בני נותר בן יחיד. לא תכננתי את זה, וחשבתי שיהיה יותר טוב (או יותר קל) אם הוא לא יהיה בן יחיד, אבל זה מה שיצא. והבן שלי יצא טוב. אפילו טוב מאוד. ובגיל 48 גיליתי שיש לי סרטן שד. גם את זה לא תכננתי, וגם על זה אני נמצאת בשלבי התגברות. מעולם לא שמרתי בסוד את טיפולי ההפרייה, ומעולם לא שמרתי בסוד את סרטן השד. הדבר היחיד שאני יכולה ליעץ לך, זה שתשתפי כמה שיותר אנשים שקרובים אליך. לכל אחד יש סיפור, וקושי, ודאגה, וסוד, ואת תופתעי כמה זה מעודד לא לשמור סוד.