הריון לאחר סרטן שד

אני בת 30, חליתי בגיל 24 אני אם לילדה בת 7, לפני כחודש סיימיתי את הטיפול בטמוקסיפן מה הסיכונים שאקח בהריון נוסף? חששותי כבדים, מה הסיכוי שלי להכנס להריון רגיל לאחר כימותרפיה והקרנות?

נשים רבות הרו וילדו ילדים בריאים לאחר הטיפולים, ואין לאף אחד זכות לומר לך שבזה סיימת את תפקידך הנשי והאימהי עלי אדמות. נשים רבות אפילו ילדו בזמן הטיפולים. תהיי רגועה ושמחה ותחזרי לחיים הרגילים ותמנעי מדברים מזיקים ומסוכנים למחלה זו ומחלות אחרות. תעברי לתזונה טבעית ובריאה ! (אורגנית כמובן).

שלום קרן, קודם כל איחולי לסיום הטיפולים. אני חליתי בגיל 31 כשהיו לי שני ילדים. אחרי 6 שנים, בגיל 37 נכנסתי להריון בלי בעיות וילדתי את ילדי השלישי. גם אני עברתי כימותרפיה והקרנות אבל בניגוד לך, לא לקחתי טומוקסיפן. ההתלבטות אם ללדת ילד אחרי המחלה היא גדולה. צריך לוודא לפני כן שאת בריאה לחלוטין (עד כמה שאפשר לבדוק). האושר בלידת ילד אחרי מה שעברנו הוא גדול מאוד. אני מאחלת לך ולכל הנשים הצעירות שבפורום לחוות אותו. יעל.

קרן, שלום! גם אני, כמוך, אמא לילדה אחת, אבל היא רק בת שנה ושלושה חודשים, ואני אובחנתי כשהיא הייתה בת חצי שנה, ולפני שלושה שבועות סיימתי את הטיפולים. בניגוד לך, אני גם לא לוקחת טמוקסיפן, כי הגידול שלי לא היה רגיש להורמונים. לפי זה שלקחת טמוקסיפן, אני מבינה ששלך כן היה הורמונלי, ואת צריכה לזכור שבזמן היריון כמות האסטרוגן בגוף עצומה לעומת הכמות הרגילה, כלומר במצב של היריון את תחשפי את עצמך לכמויות הורמונים עצומות, דבר בעייתי לגבייך. אני ממש מתאווה לעוד ילד, גם בשביל שהבת שלי לא תהיה בת יחידה, כי לי יש ארבע אחיות וארבעה אחים, וזה אחד המרכיבים הכי כיפיים בחיי. קשה לי עם הרעיון שלבת שלי לא יהיו אחים, אבל אני מקפידה לומר לעצמי שעדיפה ילדה אחת שיש לה אמא מאשר שני יתומים. אני כבר כתבתי את זה כאן, אבל אחזור על זה. בכנס שהיה במרץ 2003 לחולות צעירות של סרטן שד שאלתי את פאנל הרופאים מה הסיכונים לחזרה של סרטן בעקבות היריון. אחד הרופאים ענה שלמי שהחלימה מסרטן שד, יש סיכוי של %15 לחזרה של הסרטן, ואם היא נכנסת להיריון, הסיכוי שלה הוא %39 (!!!). אני מקווה שאת רואה שהסיכוי הוא יותר מפי שניים וחצי. אני על סיכוי קטן מזה לא הייתי מהמרת... אני מקוןוה שגם את. הרעיון היחיד שאני מעלה בדעתי, אם אכן הכימותרפיה לא הרסה את הביציות שלי (הווסת עדיין לא חזרה לי), והיא הורסת את הביציות לחצי מהמטופלות, זה לקחת אם פונדקאית. כל דבר אחר נראה לי מטורף, כי אף ילד עתידי לא שווה את מחיר החיים שלי, או שלך. מקווה שעזרתי המון בריאות!!! ענת

אני מבינה את הלוגיקה והשיקול המחושב של האחוזים , אבל אני חושבת שלומר לבחורה צעירה : "עדיף שלא תלדי יותר" או "תשכחי מהריון ולידה" זה במידה מסויימת קצת "להרוג" אותה , מבחינת הנפש. כך אני מרגישה לגבי הנושא הרגיש הזה . כשלי אמרו "תשכחי מילד נוסף לשנתיים וחצי הבאות לפחות" - זה גמר אותי . אין לי מלים אחרות לתאר את רוע הגזרה. מבחינתי , זה "מוות קטן" . סליחה על המלים הקשות , אבל הן כנות וישירות מתוך הנפש שלי .

לדעתי אמרת כמה דברים שהם לא כל כך מבוססים , אני מטופלת אצל גניקולוג שהוא גם אונקולוג , ויש לו מטופלות שעברו סרטן השד וילדו ילדים , והן עד כה בריאות ! והוא במפורש אומר שלחרוץ גורל זה כבר לא מתאים לתקופה הזו , ויש תקווה , וחוץ מזה עם קצת אמונה , הכל ביד בורא עולם , והוא מחליט יותר מהרופאים

לקרן לצערי התשובה אינה כל כך פשוטה. ישנם גורמים רבים שצריך לקחת בחשבון, כולל מצב מחלת השד הראשונית, מצב מחלת השד כעת, גורמי סיכון נוספים ועוד. לכן קשה לי לתת לך חוות דעת מדוייקת. מכל מקום, הריון לא מחמיר כנראה את מצב מחלת השד ומחלת השד לא מזיקה להריון או לעובר. כמובן שאסור לקבל טיפולים בזמן ההריון. בהצלחה פרופסור אילן כהן.

אני חושבת שלהכנס להריון לאחר סרטן שד בעל רצפטורים חיוביים להורמונים זה פתח לצרות. הרי אחד הטיפולים האפקטיביים והחשובים ביותר בסרטן שד בעל רצפטורים חיוביים להורמונים הוא דיכוי הפעילות השחלתית, כדי שלא יווצר אסטרוגן, ובנוסף חסימת האסטרוגן שנוצר בכל זאת, ע"י טמוקסיפן או ארימידקס. בזמן הריון הגוף מוצף בהורמונים. לא צריך להיות מדען גדול בשביל להבין שהריון מגביר את הסיכון לחזרה, שקיים ממילא, פי כמה וכמה. אני איבדתי אמא וסבתא לסרטן שד. לא הייתי מאחלת לאף ילד, ובטח לא לילד שלי, לעבור את ה"חוויה" הזו. אז נכון שתמיד קיים סיכון לעבור את הכביש ולהדרס או לההרג בפיגוע ועוד סיכונים רבים, שכידוע לא חסרים בארצנו, אבל בשביל מה לקחת סיכון ידוע מראש ?