שאלה לבנות דחוף

לבנות שלום אשתי עברה כריתא בשד שמואל ויש לה קושי בלחיות ולקבל את השנוי זה גורם לחוסר בטחון תמידי היא מסרבת ללכת לתמיכה או לעזרה ואפילו לדבר עם הקו החם של העמותה היא מאשימה אותי שאני מסתכל על אחרות אפילו שזה נלא נכון אני מבין אותה ומנסה לעזור בכול כוחי ולא מצליח האם למשהיא יש נסיון ויכולה לתת עצות? תודה נמרוד

היי קודם כל מה עם שחזור? שנית, אולי תקנה לה כותנת סקסית ותספר לה כמה אתה עדיין נמשך אליה? בהצלחה רונית

שלום לך, אני עברתי את אותו הדבר בדיוק . ואני משתדלת לחיות את חיי כרגיל עד כמה שאפשר. יש רגעי משבר אבל באופן כללי - החיים נשמכים כרגיל , למרות שאני עדיין בתקופת טיפולים. האם מותר לשאול בת כמה היא, והאם יש לכם ילדים ?

נמרוד, שלום לך שוב רונית הקדימה אותי במה שרציתי לכתוב... ובכן, תראה לה כמה אתה נמשך אליה, ותבהיר לה שבעיניך מבחינת הכימיה המינית היא אותה אישה. אני יכולה להגיד לך שמה שדי החזיק אותי ומאוד עודד אותי אפילו בזמן הכימותרפיה הכי קשה היה זה שבעלי הראה לי שהוא נמשך אליי עם הקרחת ועם החולשה ולאחר מכן עם השחזורים (שבהתחלה הם קשים כמו אבן, "בולדרים", ככה בעלי כינה אותם, אבל בחיבה, וזה מה שעשה את זה טוב ולא מעליב). ואל תיכנסו לקטע שהיא החולה, המסכנה, האומללה, זה ממש לא עושה טוב! בהצלחה לך ולכם יחד! ענת

שלום לך אכן כשמאבדים אבר בגוף המשבר לא קטן ובמיוחד אבר שמזוהה כל כך עם נשיות כמו השד. אכן , לי אישית השיחות והפתיחות עזרו לי להתמודד עם המחלה והשבוע ניפגשנו שלוש בנות מהפורום, ואין לך מושג כמה זה טוב וכמה תמיכה ואמפטיה ניתן לקבל מחברות לצרה. לי נשמע שאתה גבר תומך ואיכפתי והמשך בזו הדרך, בסופו של דבר החיים יותר חזקים. באשר אליך תסתכל ותהנה גם אני אוהבת להסתכל על גברים נאים ומיוחדים ואפילו על בנות נאות ותינוקות מתוקים ונופים יפים ובכלל אלוהים נתן לנו את העיניים שנביט ונהנה - אין לזה קשר למצבה הנפשי. בברכה ריקי

(ריקי, היי) נמרוד, עליתי דווקא כאן, כי גם אני הייתי בעזריאלי בפגישה, ואם אשתך הייתה רואה את שלושתנו מדברות, היא הייתה נוכחת לדעת שיש חיים (טובים) אחרי סרטן השד. אנחנו בטח נקבע עוד פגישה, ובכל מקרה היא יכולה לכתוב לי לאי-מייל אם היא רוצה, ונוכל לדבר בטלפון. ענת

אני מכיר היטב מהבית מקרה זהה לשלך. כל תהליך של מחלה מלווה בתחושה של אובדן ("הגוף שלי בגד בי") מודע או לא-מודע. "כל יום כל יום אני מאבדת מישהו ברחוב" – שרה חוה אלברשטיין. חולה שרגלו נכרתה סובל מתחושת אבל על אובדן רגלו ובוכה, ומדובר בחולי סוכרת רבים המאושפזים בהתקף קשה ומתעוררים עם רגל שנקטעה כדי להציל את חייהם. כך תחוש גם אישה שכרתו את השד שלה, כאשר במקרה זה מדובר באיבר הקשור לזהות הנשית ולא לתפקוד הגוף - אישה יכולה להיות בריאה ולחיות גם ללא שד, והרי יש נשים רבות עם שדיים מאוד קטנות. ברוב המקרים אנשים לומדים לחיות עם האובדן ושורדים. "לומדים לחיות עם זה ככה, פחות אבל כואב" שר הזמר פוליקר. אני מניח ממה שכתבת שאשתך נמצאת כעת בתחילתו של תהליך ההתמודדות, וזהו השלב הקשה ביותר שבו האישה מסתכלת מסביב ושואלת עצמה : "למה דווקא אני ?". היא מתלוננת עליך שאתה מתבונן באחרות, אבל בעצם היא זו המתבוננת בקנאה בכל האחרות ומתקשה לקבל את אשר עבר עליה. הכעס מבטא תחילת הכרה של האדם בשבר שפקד אותו. כל הסובבים אותו הופכים ל"שק האיגרוף", ובמקרה שלך הכעס והאשמה של אשתך מופנים ישירות אליך. מדובר בתהליך נפשי קשה ואל תנסה לדחוק בה במשפטים כמו : "אין מה לעשות, את חיבת להמשיך ולחיות כרגיל...". היא חיבת לעבור מספר שלבים עד שהיא תגיע למצב שבו היא תקבל את המגבלה ואת אובדן השד, ובכל אותו זמן אתה הוא זה שצריך לעודד ללא הפסק, גם אם זה מאוד קשה. שלושה גורמים חשובים לקבלת המגבלה : חיזוק הערכה עצמית ("אני עדיין אישה למרות שאיבדתי שד"), חיפוש אחר משמעות ("יש בהחלט משמעות לחיי גם במצב החדש"), החזרת תחושת השליטה (אי תלות ברופאים ובתי חולים - "אני בריאה"). הבעיה עם מחלת סרטן השד היא שהשלמה עם אובדן השד לא פותרת לחלוטין את המצוקה הנפשית והחרדה המתמשכת מפני חזרת המחלה. אתה יכול לצפות לכך שהיא תתחיל לבדוק כל הזמן את השד השניה מחשש להישנות המחלה גם באיבר המקביל הנותר. מסר עיקרי : תחזיק מעמד, תמשיך לעודד את אישתך, תלמד לספוג את הכעסים שלה ללא תגובת נגד ותראה שבהדרגה תוכלו לחזור לחיים של אהבה - חיים של ביחד. כל אחד מאיתנו מתחיב בעת חתונתו לתמוך בבן/בת הזוג בטוב וגם ברע, ואכן המבחן האמיתי של כולנו הוא היכולת שלנו לתמוך במצבים קשים כאלו. שיהיה בהצלחה !