חולת סרטן: חיי ניצלו בזכות האינטרנט

הכתבה המוצגת בהמשך מוכיחה שצריך לבחון היטב כל טיפול המוצע לנו - חולת סרטן: חיי ניצלו בזכות האינטרנט http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=449389&page=1 עו"ד בריטית שחלתה בסרטן השד החליטה לא להסכים מיידית להחלטת הרופאים לכרות את שדה. שיטוט באינטרנט הביא אותה לטיפול כימותרפי שחיסל הגידול בגופה. אלווה רודקין, חולת סרטן השד, משוכנעת שגלישה באינטרנט הצילה את שדיה מפני כריתה ואת חייה באופן כללי. כשאובחנה לראשונה כחולה ביוני 2000, מצאו הרופאים שיש לה גידול באורך 4 סנטימטר. הם הציעו לה את הפתרון המקובל - כריתה מוחלטת של השד השמאלי שלה. אבל רודקין, עורכת דין לשעבר, הייתה נחושה בדעתה לא לבצע החלטות נמהרות, ושכנעה את רופאיה לדחות את ביצוע הניתוח עד שתקבל החלטה שקולה. שיטוט באינטרנט שכנע את עורכת הדין המתלבטת, שהדרך הרצויה לה היא טיפולי כימותרפיה לפני ניתוח, במטרה להקטין את הגידול. היא גם מצאה נתונים רבים על אפקט חיובי של שמנים מזרעי פשתה על גידולים סרטניים. "הרגשתי שטיפולים כימותרפיים הם דרך הגיונית לטפל בגוף שלי בצורה מערכתית", אמרה רודקין. בבית החולים בנורת'המפטון, מצאה רודקין רופאים שהיו מאוד פתוחים לרעיונות שלה, למרות שכימותרפיה לפני ניתוח לא היה הטיפול המקובל בזמן שהחליטה עליו. רודקין עברה שני מחזורים של טיפול כימותרפי, וגילתה שלא רק שהם עזרו להקטין את הגידול, אלא שהוא נעלם לחלוטין. היא סיפרה כי "המנתח שלי היה מצוין. אני שכנעתי אותו לטלפן אליי ברגע שמגיעות אליו תוצאות הבדיקה, כדי להגיד לי אם יש תאים ממאירים בחזה או בבלוטת הלימפה, והתברר שאין". רודקין הוסיפה כי "מחקר האינטרנט שלי עזר להציל את החיים שלי". למרות התוצאות הטובות רצתה רודקין לעבור גם טיפולי הקרנות, כדי להרגיש בטוחה, ולכן היא עברה שישה שבועות של טיפולים כאלה. מחלת הסרטן שפקדה אותה גרמה לה לבחון את דרך החיים שלה, ולהפחית רעלים בגופה, לכן היא צרכה פחות מוצרי חלב ובשר. במקביל החלה ליטול זרעי פשתה על בסיס יומי, ומוצרים המבוססים על צמח האלווי. רודקין מודה שלא היתה מצליחה לעבור את מסכת הטיפולים המפרכת בלי עזרת אתר האינטרנט MACMILLAN CANCER RELIEF. רודקין הסתייעה בקווי התמיכה שהאתר מספק ובמידע הרב המופיע בו. עכשיו היא מגייסת תרומות להמשך פעילותו, ומוכרת מוצרים המופקים מצמח האלווי. מהרווחים היא מפרישה ל"מקמילן" דולר על כל מוצר שהיא מוכרת. חודש אוקטובר הוכרז כחודש המודעות לסרטן השד. בבי.בי.סי דווח כי כל שנה מאובחנים 41,000 מקרים חדשים של סרטן השד בבריטניה, מהם 8,200 אצל נשים מתחת לגיל 50. יום שלישי, 7 באוקטובר 2003, 14:43

פרסום הכתבה הזאת היה מעשה חסר אחריות. נשים שמתגלה להן סרטן נוטות גם כך להדחיק את העניין ולא לטפל בו באופן מיידי (דעה שנייה, רפואה אלטרנטיבית ודמיונות שווא), כך שמתן "הצדקה" רפואית להן דוחה את התחלת הטיפול בהן, דבר שעלול להוביל להתפשטות הסרטן לקשרי הלימפה, לגרורות במקומות איומים (שאני לא ממש רוצה להזכיר כאן), ובסופו של דבר לבית הקברות מוקדם מהרצוי. אני בשום פנים ואופן לא אומרת שצריך להקשיב לרופאים בפה פעור ולעשות כל דבר בלי מחשבה, אלא שכדאי לדבוק באונקולוג/ית, כירורג/ית ומנתח/ת פלסטי/ת שסומכים עליהם, ולהתחיל בטיפול כמה שיותר מהר. כעת המרקרים שלי תקינים, אחרי שהייתי קרובה מאוד-מאוד (להערכתי, לפי מצבי ההתחלתי - גידול של עשרה ס"מ, הידבקות לעור העליון ולדופן השריר ושניים-שלושה קשרי לימפה נגועים) לסרטן שד מדרגה 4 (גרורות), עברתי 5 caf, שאחריהם נותרו לי 2.5 ס"מ וקשרי לימפה נקיים, כריתה דו-צדדית ושחזור (ניתוח מאוד לא נעים), עוד caf אחד ואחריו 8 פעמים Taxol. בשבוע שעבר התחלתי בהקרנות, וכבר עשיתי 4 מהן (מתוך 32). הפירוט המייגע הזה לא מובא כאן סתם, אני מאמינה שאם פעם אחת הגוף שלי בגד בי, אני צריכה לנקוט את כל הפעולות הכי אגרסיביות כדי לחסל כל מה שנותר, וכך להרחיק את עצמי מהמקום הלא סימפתי שהזכרתי למעלה. מתישהו הרי אגיע לשם, אני מקווה להרחיק את הרגע הזה כמה שאפשר. ויתרתי על החזה שלי - ואני לא מבינה למה אנשים מתפלאים לשמוע שכרתתי את שני השדיים למרות שאני לא נשאית של אחד הגנים הבעייתיים, כריתה דו-צדדית מקטינה את הסיכון לסרטן שד בשד השני שאנחנו חשופות לו יותר מאשר נשים שלא חלו, והסימטריה יוצאת הרבה יותר טובה בפחות ניתוחים. אבל ויתרתי הרבה יותר. יש לי תינוקת בת שנה, ומטבע הדברים רציתי בשבילי ובשבילה שיהיו לה אחים ואחיות, אבל ויתרתי על זה - אני לא רוצה לדחוק בגוף שלי שפעם אחת כבר נשבר, והיריון הוא מצב שסוחט מהגוף הרבה מאוד - שהרי עדיף ילדה אחת שמחה מאשר שני יתומים. מישהי חושבת אחרת? אני מקווה שמי שקראה את המאמר הנ"ל, וחשבה שהיא תצא מסרטן השד על ידי גלישה באינטרנט עם שני שדיים שלמים, בלי האדראמיצין הישן והטוב שמשיר את השערות וגורם לבחילה והקאות - תתפכח אחרי שהיא תקרא מה שכתוב כאן. לכל דבר יש מחיר, עדיף לשלם בהתחלה מחיר כואב כדי שהכל לא יילקח. חיזקו ואימצו!!! ענת

יש מיליון דוגמאות לכל הכיוונים וכולנו גם שמענו על נשים צעירות שעברו טיפולים כימוטרפים " בהצלחה גדולה " כמו שהרופאים אוהבים לומר רק שאני לצערי מכירה אישית חברה יקרה שהיתה " נקיה " שלושה חודשים אחרי 6 CAF והקרנות עד שהיא התעלפה בבית ואז " פתאום " היא כבר לא היתה הצלחה גדולה אלא עם הרבה גרורות גדולות שלצערי הביאו למותה . לא עלינו ויחד עם זאת נכון שבשורה התחתונה שעורי התמותה יורדים ורובינו מבריאות כך או אחרת העינין הוא שאנחנו חייבות פשוט לנסות ולהקשיב לגוף שלנו וכל אחת צריכה לעשות את מה שהיא מאמינה שהכי נכון בישבילה ואם לאחת האונקולוגית שלה היא המושיע אז זה הכי חשוב שהיא פשוט מאמינה ובוטחת בה אני בטוחה שזה יהיה חלק גדול מההבראה ואם לאחרת העובדה שהיא תעשה דיקור או תאכל מצמח כזה או אחר גורם לה להאמין שמשם תבוא הישועה אז אני מאימינה שזה יעזור גם לה , תבחרו את מה שאתן מאמינות בו תדבקו בזה תחייכו , הגוף שלכן ילך יתכן ותבריאו פשוט תאמינו שתבריאו , כי לכל אחת ממכן יש את התרופה להבריא את עצמה , אז תאמינו בעצמכן, אני מאמינה בכן .

צר לי מאוד על כל מה שעברת. חוסר האחריות הוא לא של מי שפירסם כאן את הכתבה אלא של מי שמטפל בך ובכולנו בדרך שאינה דרך, ומה שחמור בעיני ביותר היא עצם העובדה שכל אותם רופאים בעלי ידע וניסיון יודעים היטב שאין בידם את הכלים להתמודד באמת עם המחלה הנוראית הזו. חוסר האחריות הוא של מי שלא טורח לשלב ככל שניתן תרופות ללא תופעות לוואי, ופונה מיד לפרוצדורות הסטנדרטיות ההרסניות. את הגעת לאן שהגעת - אני החלטתי לעצור לאחר כריתת שד אחת, והבנתי שההמשך הוא אסון. אכן כולנו נגיע לבסוף לאותו מקום (גם אותם רופאים...), אך יש לנו זכות מינימלית של חיים בכבוד ובאיכות חיים מירבית. כדי לשמור על אותה איכות חיים, צריך לגרום לאותם רופאים לטפל בנו טוב יותר. כל אחת מאיתנו צריכה לקום כל בוקר ולשאול את עצמה את השאלה הפשוטה הבאה : "איך זה שבסין, בהודו, ביפן ובשבטי האינדיאנים כמעט ולא שמעו על סרטן השד, ולשלא לדבר על כריתת שד ?" כל אחד מהרופאים המטפלים בנו היה צריך לעבור שם הכשרה של לפחות שנה לפני שהוא מתחיל לטפל בנו.

אירית את צודקת - כל אחד יכול לבנות אתר פרסומת לדברים אחרים גם קיימת באינטרנט הכעייה הגדולה היא להבדיל בין בררה ומידע אמיתי