לנועה מאחת מ-9

שלום לך שמחתי שהתייחסת למה שכתבתי ותאמיני לי שמה שנכתב פשוט נשפך מהלב ומתוך צער רב. הלוואי והייתי נתמכת בפורום שלכם לפני כ-4.5 שנים עת חליתי ולא היה לי עם מי לשוחח ואת מי לשתף בתחושותי. אין ספק שהפורם "מציל חיים" מבחינה נפשית ועוזר לנשים רבות להתמודד עם המצב החדש אליו נקלעו ושנפל עליהן כרעם ביום בהיר. אני לא אשכח לעולם את ההרגשה שהרופאה אמרה לי שזה גידול סרטני. הרגשתי שהדם זורם לי מהראש לרגליים במהירות שיא, הפה התייבש וחשבתי שאוטו טו אני פשוט מסתלקת לי מן העולם. אני לא מאחלת את ההרגשה הזו לאף אחת בעולם כשניסתי לומר לרופאה שאני לא רוצה שאף אחד ידע מזה כולל ילדיי היא פשוט צחקה עלי ואמרה לי זו לא שפעת! זו מחלה קשה. אבל לא הבנתי עד כמה קשה בתמימותי כנראה. אני מתביישת לומר לך ששמעתי את המילה סרטן שד מרחוק זאת אומרת שזה רק עבר לי ליד האוזן לא הבנתי מה זה בכלל? אני רק זוכרת שנזכרתי באיזו אישה מבוגרת שחלתה לפני 25 שנה בסרטן שד וכרתו לה את השד ועד היום היא חיה וקיימת תודה לאל. זו הפעם הראשונה ששמעתי על המחלה הזו. חשבתי שלי זה לא יקרה הרי אין לי במשפחה הסטוריה של סרטן שד או סרטן בכלל, אני הייתי מאוד צעירה כשחליתי סה"כ בת 37 וחשבתי שכל החיים עוד לפני ושיש לי עוד מה לעשות בחיי והרבה. אך אין לתאר כמה השתנו חיי מאז ב-4.5 שנים האחרונות אני מרגישה שהחיים פשוט נעצרו להם. אין לי שמחת חיים כלל וכלל שכחתי כבר איך זה לצחוק ולשמוח אני פשוט במצב שנקרא לדעתי "תלושה מהמציאות" לא סתם פניתי לפורום בבקשה לנסות ולפתוח קו גם לנשים שחולות בסרטן שד גרורתי יכול מאוד להיות שזה יעזור לי ולהרבה כמוני מבחינה נפשית. בעלי תמיד צוחק ואומר לי "את עוד תהרגי את כולנו" אבל זהו שהחיים מלאי הפתעות ואף אחת מאיתנו לא יודעת מה צופה לה העתיד. לא ידעתי שאם מחלה כזו צריך להיות בטיפולים אינסופיים שהם קשים ומתישים. אני מתפללת שיהיה לי יום אחד שמח ובריא כמו שהיה לי לפני המחלה. שלא לדבר על שינוי התדמית שעברתי מאישה רזה וחתיכה עם שיער שופע ומלא שתמיד התגאתי בו לאישה מלאה, ללא שיער, פנים נפולות ועצובות ועיניים כבויות ללא ריסים. לפעמים אני רוצה להפסיק את כל הטיפולים עם כל ההשלכות של זה ולחזור ולהסתכל במראה ולראות את האני האמיתי שלי. סליחה שגלשתי יותר מדי אבל מה לעשות האצבעות לא מפסיקות להקליד את רחשי הלב. אני אשמח ליצור איתך קשר לאחר חג הסוכות הבעל"ט ושוב אני מודה על התייחסותך הרגשתי שגם את כתבת לי את התשובה מתוך אכפתיות ואנושיות שהתברכת בה שכן אחרת יכולת גם לא להגיב כלל. ישר כח ומי יתן וירבו כמותך וכמו חברותיך לפורום המדהים הזה. כל שנותר לי הוא לאחל לך ולכל הבנות שאיתך חג שמח ובריאות טובה אמן ואמן.

חג שמח לך ןלכולנו! קראתי את מה שכתבת , ומאוד נגע ללבי , אני לא חולה או חליתי במחלה ברוך השם , אחותי כן , וזה כל יום מלחמה עם המחלה , אני מקווה שאת כבר נרפאת , אל תתני למחלה לתת לך להרגיש כמו שאמרת תנסי לחייך , זה בריא מאוד גם לבריאות , תתלבשי יפה ובאופנה , זה מרגיע , תעשי דברים כמו שאהבת , וככה תדעי שניצחת ובגדול , אני מפה נותת לך חיבוק חזק ועידוד , מקווה שתקבלי אותי באהבה , שנה טובה

למישהי!!!! תודה לך על התמיכה והעידוד. מאחלת לאחותך רפואה שלמה ולך חיים בריאים וטובים. מקווה לאמץ את מה שכתבת או לפחות חלק מזה. ושוב תודה.

שלום לכן קראתי את דברייך ומאד התחברתי . גם לי יש גרורות . גם אני חוויתי את ההלם למשמע ההודעה שאני חולה הפחד מהמחר והשאלות וההתמודדות עם מה יהיה וכמובן עם המוות. תוך כדי התהליך הבנתי שהמחשבות על העתיד מקלקלות את ההווה שכן גם הבריאים אינם יודעים מה צופן להם המחר. לכן המוטו עבורנו הוא למצות כל יום ולהנות מהרגע ולא לתת למחשבות הרעות להשתלט עלינו. לשנות את הדיסק בראש ולהחליט אני בריאה עם מחלה ולא אני חולה. ברגע שתפנימי את העניין חייך ישתנו ללא הכר. חג שמח

היי דר , כך או אחרת אנחנו באותה סירה ואני רוצה לתרום לך משהו שלמדתי בתקופה האחרונה , קודם כל חשוב שנזכור מי אנחנו כי זו המהות שלנו , ומי שאת חשוב יותר מאשר המחלה שאת נושאת , חוץ מיזה חשוב שתדעי ששקט נפשי משדר לגוף מסר של " לחיות" , ורגשות כמו דיכאון או חרדה הם מסר של " למות" . ביחוד אנחנו צריכות להוציא את המונח " בלתי אפשרי " מאוצר המילים שלנו , תאמיני לי שאני יודעת כמה זה קשה אבל אני גם יודעת כמה " כוח המוח " יכול לעשות פלאים או שבעצם פלא או נס הם רק מילים מבלבלות כי אנחנו מצפות למשהו שיקרה כשהאמת היא שהבראה היא תוצאה של מאמץ גדול שנובע מהרצון להצליח , אני אימא לשלושה ילדים קטנים הקטנה שלי רק בת שנה ואני בסך הכל בת 30 , לא דמיינתי בחיים שאני אצטרך בכלל לחשוב על מוות בגיל כזה , אבל מצאתי טוב ברע , כי זכיתי לגלות את הכוחות האמיתיים של הנפש שלי , ואני הרבה יותר חכמה ממוקדת במה שבאמת חשוב תנסי לעשות את זה גם את , תבקשי עזרה ממי שאת צריכה בלי להתבייש כי המחלה היא לא כישלון היא הזהרה בשבילנו שצריך להשתנות ולשנות דברים בחיים שלנו , תתרכזי רק בעצמך תעשי דברים שאת באמת אוהבת , ובטח שאל תישכחי מי את באמת , הסרטן הוא באמת חלק קטן אם תחליטי שהוא כזה , לפני הכל אנחנו עצמנו אנחנו אימהות , אנחנו בנות , אחיות ונשים , יש לנו משפחות וחברים , וזה הזמן להעזר בהם . בהמון האהבה , ותפילות ...