התקשרתי כדי לספר לך ש : " יש לי סרטן"

לילה טוב, לפני כשעתיים התקשרה אליי חברה יקרה ( בת 38) ו"בישרה" כי גילו לה סרטן שד דרגה 2. את הבשורה קבלה ביום ד האחרון.אף אחד לא יודע. בעוד כשבוע לערך תעבור כריתה מלאה- זה כל מה שהצלחתי להבין לבנתיים :-( כשהצעתי לבוא אליה מייד, ציינה (בבכי) כי אינה צריכה אף אחד לידה. היא הוסיפה שלא מעוניינת בטלפונים וגם לא בביקורי פתע- ולא היתה מתקשרת אילמלא בן זוגה לו היא חוששת מאד.היות שאנחנו חברים טובים, ביקשה כי בעלי ואני נהיה שם בשבילו אם יצטרך ו . . . סיימה את השיחה. מיותר לציין כי העולם כאילו פסק מלנוע (עבורי)ו. . . . אינני יודעת מה לעשות, איך לעזור, מה לומר מבלי להרגיז או להישמע "נדחפת"( רק שלא תסגור גם בפנינו את הדלת) הלוואי שיכולתי לחבק אותה עכשיו, חזק חזק . . . . בבקשה עיזרו לי לעזור לה.

נעמה היקרה שלום, הדאגה שלך לחברתך מרגשת מאוד. עבור נרבית הנשים שלב קבלת האבחנה הוא קשה מאוד ומחשבות מפחידות מאוד מציפות את הראש. אצל חלק מהאנשים סרטן עדיין נקשר למוות. אולם כיום עם התפתחות הרפואה, נשים רבות יעידו כי החלימו מסרטן, חזרו לשגרה ומנהלות אורח חיים רגיל. לכן, חשוב שתדעי גם את כי העובדה שחברתך אובחנה עם סרטן שד אינה אומרת כי היא הולכת למות, אלא שכעת עליה לעבור ניתוח וטיפולים. הטיפול נקבע לפי פרמטרים שונים ביניהם גודל גידול, בלוטות מעורבות, רגישות להורמונים וכו'. כרגע חברתך בהלם, אולם העבודה שאינה יכולה להכיל אנשים מסביבה כעת, אינה אומרת שהיא לא תרצה את תמיכתך בעתיד. יש מרחק בין כפי שכתבת "להדחף" לבין לעמוד בפני דלת סגורה. את יכולה לשלוח לה SMS שאת חושבת עליה ולהציע לה עזרה במטלות שונות כגון לקחת את הילדים ליום כיף, אוכל וכו'. אני בהחלט מבינה שאת רוצה להראות לחברתך כמה הדבר נוגע לליבך, כמה היא חשובה לך וכמה את דואגת לך ואני בטוחה שהיא תאפשר לך בהמשך. אני מאמינה שבהתמודדות עם ניתוח וטיפולים היא תרצה חברה קרובה כמוך לידה. אנה

תני לה זמן...היא צריכה לעכל את הבשורה...זה לא קל...יותר קל לה לעשות זאת לבד... את יכולה למסור לה או לבן זוגה שאת שם בשבילה מתי שרק תרצה לא להעיק..מדי פעם להתעכן דרך בן זוגה לגבי מצבה. לפעמים קל יותר להשתפך/להשבר בפני זר, כי אתה יודע שהוא לא יכאב איתך כמו קרוביך, לפעמים שאנו מספרים לבן זוגינו, לחברותינו הם לוקחים זאת קשה יותר מאיתנו.