איך מספרים? דוקא לאנשים פחות קרובים

לאחרונה גיליתי שאני חולה בסרטן שד. ניתוח בקרוב. לקרובים ולתומכים כבר סיפרתי על המחלה. עכשיו אני מרגישה שאני צריכה לספר גם לאחרים - למשל למורות של הילדים, לאמהות של חברים שלהם. אני מוצאת את המשימה הזאת קשה יותר. אני מרגישה שאני מביכה אנשים, מפילה עליהם עול פתאומי. בפרט עכשיו כשכולם מתקשרים לברך בשנה טובה. האם למישהי יש עצה?

זהר, גם אני עמדתי במצב כזה לאחרונה ובחרתי בינתיים לא לספר עד שתהיה לי תמונה מלאה מהם הטיפולים שאצטרך לעבור אחרי הניתוח, וכיצד אוכל לנהל את יחיי השגרה במקביל לטיפולים. היה לי קשה לספר לאנשים כי היה לי קשה להתמודד עם שאלות שאין לי כרגע תשובות... כרגע אני עדיין במצב של בירורים..

גם אני עמדתי במצב הזה. סיפרתי למורה רק כשכבר הייתי בתוך הכימותרפיה. לא בתקופת הניתוח וחוסר הוודאות. אחרי הכל היא לא אמורה לטפל בי או בילדיי בבית אלא פשוט לתמוך בילד אם צריך ולזה היא לא צריכה הודעה מיוחדת. אם הילד מגלה סימנים אז יש להזדרז וזה באמת סיפור אחר. אני חושבת שהנכון ביותר הוא לחכות קצת, לעכל הכל ואז כשהתמונה ברורה יותר ומרגישים יותר נוח ובטוח, ויש יותר מידע מספרים. לא מספרים כל עוד מתלבטים וקשה. הכי חשוב שלכן יהיה קל ונעים ולא למורה או לסובבים. הידיעה לסביבה הרחוקה יותר תמתין עד אשר יהיה לכן כוח להתמודד, ההחלטה רק שלכן. והכי חשוב לא לדאוג, הכל יבוא על מקומו בשלום. שתהיה לכן שנה טובה ומאושרת.

שאלה מצוינת. אני לא סיפרתי ובדיעבד אני מצטערת כל זה. כנראה מהסיבה שאת מתארת, לא מצאתי תא המילים. חשבתי שאני גיבורה ולא התאים לי כל מיני תגובות של רחמים עכשיו כשאני חושבת על זה, מה רע, אז היו מרחמים קצת ואולי עוזרים יותר. שנה שלמה הגננת מנדנדת לי שנבוא בזמן ואני במקום להגיד לה שקודם שאני אשן קצת ואחרי זה אולי יהיה סיכוי שהילד יגיע בזמן לגן ולא אמרתי כלום.. אם היא היתה יודעת היה יכול להיות לי יותר קל.

שלום לך זהר, הדילמה שאת מעלה מוכרת ומכבידה. ההתלבטויות, אם ומה, מתי איך ולמי לספר, מעייפות... והרי בעיקבות גילוי הסרטן אנו לא "מניפות דגל" ורצות לספר לכל העולם. מצד אחד, לספר, בהתחלה, כאשר רב הניסתר על הגלוי, לא נוח ולא נעים. מצד שני, ההסתרה, גם היא גוזלת המון אנרגיות. האיזון יכול לבוא באמצעות עידכון מושכל, עפ"י הצרכים, שלך ו/או של ילדייך, בזמן ובאופן המתאים ונוח לך. גם לספר, וגם - לא לספר, זה בסדר... בתקופת חוסר הוודאות הלחוצה הזו, כדאי במיוחד להתחשב קודם כל בעצמך ובצרכייך, ומילוי צרכים אלו יכוון את התנהלותך עם הסביבה. אשמח לשמוע על קורותייך בהמשך המסע... בריאות, שימחה, ו- שנה טובה

לדעתי ככל שיותר פתוחים עם הנושא ככה יותר קל להתמודד אני באופן אישי סיפרתי לכל חברי וגם למשפחה זה מאוד עוזר