עצות..

בסביבתי הקרובה - צעירה שלא תוכל ללדת יותר עקב המחלה (יש ילד 1) . קשה לה להתמודד על המצב- התסכול שלמרות שרוצה - אי אפשר להביא עוד ילדים, וגם כי הילד שואל וכועס - למה לכולם יש אחים ולו אין ? , וגם הסביבה הקרובה "לוחצת" בשאלות ..( חברות, אמהות בגינה, בבי"ס וכו') . הסביבה הקרובה ביותר מודעת למצב אבל לא כולם .... קשה לה לקבל המצב הזה,מרגישה שקבלה "עונש כפול".. למישהי עצות?

תראי, הרי אין לה במה להתבייש, לא שהיא לא רוצה, חלילה... פשוט לא ניתן רפואית. אז לכל מי שחוקר שואל ומרכל- פשוט לומר ללא מורא כחל וסרק: היה לי סרטן, אני לא יכולה ללדת יותר. אבל יש לי ילד, וכל מי שיש לו משהו אחר לעשות שיעסוק שעניניו הוא, ולא ברחם שלי! החוצפה שיש לאנישם ולחברה שישראל היא מעל ומעבר לנתפס, תמיד בקשר של משפחה וכמה שיורת ממנה. מי אמר שכל אישה חייבת ילדים? אנחנו כבר במאה ה- 21.... ובכלל אם יש ילד אז למה צריך יותר? ןבכלל למה תמיד כולללם יודעים מה נכון לכל אחד אחר? אגב, ילד אחד זה אחלה. אני מכירה הרבה משפחות שבחרו בילד אחד, והילד הזה מקבל 100 אחוז תשומי, לא לוקחים לו כלום, יש לו בדרך כלל תמיד חדש פרטי משלו, והורים שהם רק שלו... אז מה רע? כל עניין של השקפה, ואת זה משפנים למצב הנתון ומלמדים אתה ילד שהוא כלל לא מסכן, אלא להיפך.. אם יש XBOX יחיד - הוא לא יתחלק עם אף אחד וכו... שלא לדבר על חברים בחו"ל= נשואים או גרים ביחד עשרות שנים עם בני זוג, ולעומת זה ילידם- לאו דווקא... וזה אל רק מעצלנות או נרקיסיזם, אלא מהמון סיבות שונות.... והחברה מסביב אפילו לא חולמת לחשוב שזה חריג. אולי הגיע הזמן לשינוי בחברה השמרנית, הפטרנליסטית והתיאוקרטית שלנו?!

יש לי בן דוד שהוא בן יחיד, שקבל המון אהבה מהוריו ובעל יכולת נתינה עצומה... אכן זו שמרנות וקיבעון שחייבים להביא מספר ילדים. לא חייבים שום דבר וכל אחד יכול לבחור בדרך המתאימה לו. מה שחשוב זה שכאשר מביאים ילד לעולם, להעניק לו חום, אהבה וכל מה שהוא צריך, כדי שיהיה מאושר ויגדל להיות אדם חיובי. אם מתעקשים על ילד נוסף - אפשר לאמץ.

מצטרפת לדעת קודמתי-אין גבול לחוצפה ולהתערבות בנושא ילדים. ללא כל קשר למחלה זה אינו ענינו של אף אחד. לגבי הילד שכועס-צריך להסביר לו בהתאם לגילו שלאמא אין אפשרות ללדת יותר ולכן לא יהיו לו עוד אחים. ממליצה בחום שחברתך תפנה לעזרה (מס' שיחות עם פסיכולוג) בכדי לעבד את המחלה שעברה, השלכותיה ובכדי לחזק את עצמה ללמוד להשיב באסרטיביות לכל החטטנים (ושוב לזה אין כל קשר למחלה)

לפעמים כשאדם מתלונן על כך שהוא סובל ממה שאחרים אומרים,הוא מנסה להגיד משהו מעבר. הרי אם היא היתה שלמה עם הענין של ילד אחד, לא היה מענין אותה מה אומרים ה"אחרים". לי יש שלושה ילדים ולא ברור אם יהיה עוד. וזה שלושה ואף אחד לא יגיד כלום אבל עצוב לי לי על כך שניטלה ממני הבחירה. אני צעירה ואם הדברים היו מתגלגלים אחרת אז מי יודע.. אולי. לדעתי התמיכה צריכה לבוא ממקום אמפטי למצוקה הסוביקטיבית ולא ממקום של לפסול את איך שהיא מרגישה או את הדרך שבה אנשים מגיבים.