לאנה החמודה - לבקשתך, הסיפור על הגוש שהלך לאיבוד.

מעשה בגוש שהלך לאיבוד והוחזר לבעליו ע"י המוצא הישר והמעשה שהיה כך היה: • מאי 2007 – ממצא חדש לעומת 2005, כנראה שפיר. • נובמבר 2007 – הפעם כאילו קשרית בתנוחה אלכסונית לכן דרוש אולטרה-סאונד. • דצמבר 2007 - אין ממצא במישוש, אין ממצא בUS, כנראה שפיר. • ינואר 2008 – הפניה ל US חוזר להדגמת הממצא. הודגם תהליך די מוגדר המכיל בעיקר שומן – לא חשוד. • פבר' 2008 – ביופסיה תחת ממוגראפיה FNL: DCIS Low AND intermediate nuclear grade Moderate ductal hyperplasia. Calcifications, aenociated with benign AND malignant epithelial elements. • מרץ 2008: למפקטומי: nodular mass up to 1.4 cm in largest diamesion. Calponin AND P63 positive in tumor ducts. Magins 0.5 cm. in other areas interaductal papilomass, sclerosing adenosis AND apocrine change seen. ER positive (+3) PR negative. • מרץ 2008: מומחית לאונקולוגיה: בUS ובממוגרפיה דיגטלית ממצאים נוספים "לא חשודים". עקב ממוגרפיה לא מייצגת באבחון, מומלץ MRI לפני הקרנות. • אפריל 2008: MRI רמב"ם: צביעה כתמית דיפוזית רטרואראולרית משמאל חלקה בצורה מאורכת. ייתכן שינויים פיברוציסטיים אך לא ניתן לשלול DCIS. מכיוון ששטח הקובץ קטן בהרבה משטח הצביעה המתואר ב- MRI, מומלץ המשך בירור לצביעה הכתמית משמאל ע"י ביופסית אקדח בהנחיית MRI. • יולי אוגוסט 2008 – הקרנות. • אוקטובר 2008 – MRI הדסה – ברור האדרה רטרואראולרית. הודגמה רקמת שד צפופה. מוקדי האדרה קטנים מפוזרים בשד – יכולים להתאים להאדרה של רקמה פיברוגלנדולית. האדרה שהודגמה בבדיקה קודמת לא נראית כעת ולכן לא בוצעה ביופסיה. • דצמבר 2008: MRI מכון מור: קדמית לצלקת הפוסט ניתוחית מוקד האדרה בקוטר כ- 10x6 מ"מ אינו ספציפי, יתכן שפיר. קטן בהשוואה לממצאי MRI מאפריל 2008. כל הניסוחים מועתקים מהדוחות.

זוהר היקרה שלום, ראשית תודה רבה על הפירוט. כפי שכתבתי לך בפעם קודמת נשמע מדברייך שעברה עלייך שנה לא פשוטה בכלל. את מבחינתך עשית את על המעקבים הדרושים וטיפלת בעצמך בצורה הטובה ביותר שיכולת. לא נראה כי את פספסת משהו או שיכולת לשנות את פני הדברים. לכן, התחושה הדומיננטית שאני חווה מדברייך היא בעיקר תחושה שבנוגע לממצאי הבדיקה אין לך שליטה. להכיר בתחושה שישנם דברים שאנו לא יכולים לשלוט בהן קשה מאוד עבור מרבית האנשים, אולם הכרה זו מאפשרת את תחילתה של התמודדות רגשית יעילה יותר. נראה כי נכון לדצמבר הגוש לא אובחן כממאיר ולכן אני משערת לעצמי שהפנו אותך להמשך בירור לפי הצורך. אני וכל נשות הפורום מקוות ומאחלות שהממצא יתברר כשפיר וכמובן שכולנו כאן בשבילך. אנה

"להכיר בתחושה שישנם דברים שאנו לא יכולים לשלוט בהן קשה מאוד עבור מרבית האנשים, אולם הכרה זו מאפשרת את תחילתה של התמודדות רגשית יעילה יותר. " לאנה היקרה. תודה על תשובתך, אך ברשותך ארחיב: איך בדיוק ההכרה בהרגשת של חוסר וודאות ואין אונים לגבי הגושים שישנם אצלי אך טרם זוהו בוודאות - תורמים להתמודדות רגשית יעילה יותר אצלי? איך בדיוק מחלתו של בעלי, וההכרה שלי בחוסר האונים וחוסר השליטה במצבו ובמצבי תורם להתמודדות רגשית יעילה יותר אצלי? כשיש גורמים שאינם בשליטה, ואני מבינה וחווה זאת, כיצד בדיוק ההבנה הזאת יכולה לעזור לי? לכל היותר - אני מרשה לעצמי לפעמים להתחבר לעצב ולפחד - במה זה עוזר? זה לא משנה את המצב ולא את נקודת ההסתכלות. ואם נחדד את זה עוד יותר - מה יעזור כאן טיפול פסיכולוגי אם מציאות חיי אינה יכולה להשתנות?