מהלב

היום אולי הבנתי את מה שאני מנסה לא להבין .....הבנתי שכל מי שיש לה את זה ..הסיכוי לחזרת המחלה הוא משש שנים והלאה . למעשה לרובן זה חוזרת ..הן לעצמות והן לכבד ואו לריאות ...לדעתי כולנו עובדות על עצמנו ..מתוך תקווה ופחד שלי זה לא יחזור. הייתה גם כתבה בעיתון של רמבם שיוצא ...היה שם רופא או פרופסר ...שדיבר על שיחזור שד מידי ..מיד אחרי הכריתה ..ויש שם מין הנרמז ... שלפחות האישה תהיה מרוצה ממה שהיא תראה במראה במשך הששש שנים ..כי למעשה הסטטיסטיקות ...מראות חזרה אחרי שש שנים .. יש לי עוד שלוש שנים ... לחיות בחרדה ...הנוראית הזאת ... אתם יועות ...אני לא יודעת מה חשות פה כולן ...אבל אני הפסקתי לחיות ביום בו ..גילו את מר גורלי ....אני אומנם כאן ...חיה וכותבת ... אבל זה בגלל זה גוף שלי נושם .....הנפש שלי כבתה ...לפני שלוש ..שנים ..בוא נותחתי והוסר הגוש ..בכירתה חלקית...ללא בלוטות ..אומנם .. אבל מאז ..מחכה ..ליום בו ...תחזור ..הבשורה המרה . אני כל כך מיואשת ...יש לי ילדים ...ואני רוצה לראות אותם גדלים ....האם אצליח ?...שום שאלה מיותרת ... אני חושבת שהפורם כאן מאוד תומך ..ומנסה לראות כמה החיים יפים ...וכמה המשכיות יש ..אם בכלל.. אבל הרופאים יודעים הייטב ..שהכל חוזר...ואם מישהיא הצליחה ....זה אולי מקרה ...מיוחד ...אין הרבה ... אני מצטערת על מה שכתבתי ..אבל כך אני חשה ..וחשתי צורך להוציא את מה שבתוכי . הרפואה מתקדת ..ועדיין לא נמצאה תרופה לסרטן שמכלה אותנו . דנית

היי דנית, קראתי את דברייך-את בהחלט נותנת ביטוי ישיר וכן למה שחשה גם מי שמחלימה מסרטן השד שאובחנה בשלב מוקדם. נכון,הפחד של מי שחלתה-הוא אפשרות חזרת המחלה. אומנם יש נתונים טובים לריפוי למי שהגילוי היה מוקדם,אבל עדיין הפחד יהיה שם. עכשיו כמו שאני רואה את זה יש שתי אפשריויות ברורות,אחת שהסרטן אכן יחזור והשניה -שלא. אלו שאלות ללא תשובה נחרצת בנקודת הזמן בה את נמצאת. כרגע יש רק מציאות עם אמת אחת-כרגע את בריאה ויכולה לעשות כמעט כל דבר שאשה אחרת בריאה יכולה לעשות.ולכן כרגע כדאי מאד,וזה אכן לא פשוט,לנסות לנטרל את ההתעסקות עם הפחד. יש כאלה שיאמרו זו הדחקה-מצויין,הפסיכולוגיה המודרנית גורסת בניגוד לזו הישנה-שהדחקה היא דבר מצויין עם בעזרתה המדחיק משיג איכות חיים טובה יותר. לדעתי הצמדות לשגרה,עשיה,עזרה לזולת וטכניקות של הרגעה(דימיון מודרך,מדיציה ודומיהם) הם הדברים שלי אישית עוזרים להתמודד עם הפחדים ולהקטין אותם כך שלא ינהלו אות ולא יפריעו לי להנות מהכאן והעכשיו-שהוא כרגע בסימן בריאות מלאה. שוב,קל לומר קשה להרגיש ,אבל זה אפשרי. נעזרתי במדיטציה נשימתית-קורס ללא תשלום של עמותת תובנה(חפשי בגוגל "תובנה") מאד עוזר ליישם את ההתמקדות בכאן ובעכשיו תוך סילוק רעשים מטרידים כמו פחד. מחוסר יכולת להרדם,כיום שנה וקצת מהגילוי-אני שוקעת לשינה אחרי כמה דקות של נשימות עמוקות(זה שאני מתעוררת אחכ-שייך לסיפור אחר-גלי חום ,הזעות וכאלה) אז ממליצה לכולכן לנסות שיהיה בבריאות,בחיים מלאים,את עכשיו בריאה-תהני מזה אדוה

לדנית היקרה, את מתארת מצב קשה מאוד. אני ממליצה לך מאוד לפנות לקבוצת תמיכה, או כל טיפול תומך אחר שיכול להקל עליך ואולי לעזור לך להשתחרר קצת מהפחד. אפשר מדיטציה, דימיון מודרך, פעילות גופנית שמטיבה עם הגוף ועם הנפש, טיפול בתנועה ופסיכוטרפיה.ממה שאת כותבת נראה שאת סובלת מאוד וחבל, זה יכול להיות גם אחרת ויש לנו שליטה על איך אנחנו רוצות לחיות את החיים שלנו כאן ועכשיו ברגע הזה. מאחלת לך שתמצאי את הכוחות שלך

לילה טוב דנית, איני יודעת מהיכן הבאת את הנתונים השגויים הללו ואולי כדאי באמת שתפני לעזרה ותמיכה נפשית כדי שתוכלי להתמודד עם הפחד והחרדות שלך. חבל לזרוע פחד ותחושה קשה אצל נשים רבות שבתחילת דרכן. גילוי מוקדם של המחלה עם טיפול מתאים מגיע לאחוזים גבוהים מאוד של ריפוי, עד 90% לעיתים. הפחד קיים תמיד, אבל הוא קיים לכל אחד שמתמודד עם מחלות שונות, וגם לאנשים שמעולם לא חלו... אני והרבה מחברותי, בוגרות סרטן השד, נמצאות הרבה מעבר לטווח 6 השנים. למעשה רוב חברותי בסביבה כולל אמי, חיות בבריאות אפילו 20 שנה אחרי ללא חזרת המחלה כלל, אפילו לא מקומית. בסביבתי הקרובה לא מכירה אפילו אחת שחזרה לה המחלה. אז נכון זה קיים, אבל מכאן עד להכללה מסוכנת ומדכאת זה מרחק שנות אור. באמת ממליצה לך מכל הלב ללכת ולקבל ייעוץ פסיכולוגי או תרופתי לבעיות החרדה שלך. נבואה המגשימה את עצמה יכולה להביא על עצמנו מחלות. אי אפשר לחיות בפחד יום יומי, אלא צריך לנתב אותו. כמובן שסביב הבדיקות והציפיה לתשובות אנו בפחדים וחרדות באופן טבעי, אבל אי אפשר לנהל את חיינו מהפחד. יכול לקרות לכל אחד כל דבר וקיימים מספיק דברים שיכולים להיות מפחידים לא פחות ביום יום: פיגועים, תאונות ועוד מחלות אחרות רבות וקשות מלבד סרטן בכלל. ד"ר בן דוד היקרה, אנא ממך, עודדי את דנית ורבות אחרות שאולי חרדות מדברי דנית. את ידועה בתור אופטימית ומעודדת... לילה טוב, רוגע, פחות חרדות ובריאות למשך המון שנים...

שלום, אתמול עניתי לדנית מתוך הרבה אמפתיה כלפיה אבל גם הרגשתי הרבה כעס ואחרי שקראתי עוד תגובה של אחת הנשים אני פונה לרופאים בבקשה שיגיבו על דבריה מנקודת מבט רפואית. דבריה של דנית מעלים הרבה פחד שבוודאי קיים אצל כל אחת ואחד מאתנו עם או בלי קשר לסרטן. אני עשיתי הרבה עבודה עם עצמי כדי לא לתת לפחד לנהל את חיי, אני חיה חיים רגועים, שקטים ושמחים הרבה יותר מאיך שחייתי לפני הסרטן ואני יודעת שאני לא היחידה שמרגישה כך. רופאים יקרים, אנא תגובתכם.

דנית שלום, המידע שבידך 1. שגוי 2. גם אם נכון הרי שהוא נתון סטיטסטי. הסיכוי לחזרת הסרטן ככל שחולפות השנים קטן אך לא נעלם. וכן קיים סיכוי שהסרטן יחזור. אז מה נשב ונחכה לו כי בא יבוא. לא נראה לך בזבוז החיים? את פשוט בחרת בדרך הכי פחות מוצלחת להתמודדות עם המחלה ועם כל מה שבא אחריה. נכון לעכשיו את בריאה. הכל מאחורייך. אז למה לא להנות ממה שיש? למה לחכות לרע מכל? הרי סטטיסטית לא בהכרח שיחזור אליך. וגם אם כן לכשיחזור תתמודדי עם הבעיה. כרגע את סתם נותנת לחייך לעבור עם כאב ופחד שאין בהם שום הגיון ומוציאים ממך אנרגיות טובות לעשות דברים טובים ושמחים עם חייך. אם אינך מסוגלת להחליף הדיסקט בראשך לבד ממליצה מאד לפנות לעזרה. זו לא בושה ויביא לך המון כח להתמודד ולשוב למעגל החיים. נכון לעכשיו את חיה מתה.וחבל.