לקרוא ולבכות

אני קוראת את הכתבה ולא יכולה למנוע מהדמעות לפרוץ אני מה"מחלימות" והאמת היא שמצבי התפקודי והרגשי גרוע יותר מאשר בימי הטיפולים הכואבים... אז הייתי חזקה בשביל כולם והייתה בי שמחה כזו.... אבל היום החרדה השתלטה לי על החיים רב הזמן אני חסרת סבלנות ועצובה שלא לדבר על הפרעות השינה וגלי החום המאמללים. חשק מיני זה זיכרון רחוק ועייפות מתסכלת זו ההרגשה השולטת... דוקא זהשהסביבה מבהירה לי שהכל עבר מקשה יותר כי אסור להרגיש לא טוב יותר......

שלי היקרה שלום, אני לא יודעת על איזה כתבה את מדברת אולם אשמח אם תוכלי לצרף את הקישור אליה. אני משוכנעת שנשים רבות יכולות להבין את המחשבות והתחושות אותן את מתארת. כתבתי בפורום זה מספר רב של פעמים שעבור חלק מהנשים ההתמודדות המורכבת מתחילה דווקא עם סיום הטיפולים. את צודקת ואכן נשים רבות מספרות שהציפייה של הסביבה שהאישה תתנהג כאילו הכל בסדר, מלחיצה ומאיימת מאוד. אכן הגוף משתנה וגם לעתים החשק המיני נפגע מאוד. (בהקשר זה פרופ' כהן כתב רבות ואני מציעה לך להיעזר במנוע החיפוש של הפורום ולקרוא על תכשירים שונים עליהם המליץ). חשוב לציין כי התחושה שאסור לדבר עם פחדים וחרדות וצריך להתנהג כאילו המחלה היא זיכרון ישן, אינה ריאלית והיא רק מגבירה את המצוקה. מכיוון שתחושות המצוקה מוכרות מאוד לאנשי הטיפול, קיימות מגוון אפשרויות תמיכה שמטרתן להקל על המצוקה הקשה. בעמותת "אחת מתשע" קיימות קבוצות תמיכה המאפשרות לבטא את הדברים שעל ליבן של רבות. בנוסף קיימת אפשרות של טיפול פרטני עם אשת מקצוע מומחית בתחום. באם תרצי תוכלי לברר פרטים נוספים בעמותה אצל עדי וינרטוב, רכזת תמיכה. בטל' 036021717 מחכה לקישור לכתבה, כולנו כאן איתך, אנה

היי עשיתי חיפוש אחורנית-פרופ כהן לא מזכיר חשק מיני בכלל ,מדבר על פתרונות ללחות בנרתיק אבל לא על פתרונות לירידה בחשק המיני. נשמח לשמוע מה יש לו לומר בנושא-אנא הפני אליו שאלה זו. לשלי-אני כשמונה חודשים אחרי, אכן לא פשוט ,אבל אני נחושה להנות מהכאן והעכשיו,ולא לתת לפחדים של מה יקרה בעתיד לקלקל לי את מה שיש כרגע. נכון פשוט לומר,קשה ליישם-טוחנת לעצמי את הראש,מחבקת מה שיותר את בעלי וילדי,אומרת הרבה- "אני אוהבת". אני מרגישה שהקשר המשפחתי בתא הקטן שלנו התעצם. אני יותר מחוברת לבעלי היום מאשר לפני ההמחלה-כי הכרתי עוד צדדים שלו,כמו הצד של המטפל ,העוזר והתומך-שפשוט ממלאים אותי בהמון הכרת תודה,הערכה ואהבה עמוקה מאד כלפיו. בקשר לחשק המיני-יש הרבה מאד ליטופים חיבוקים נשיקות-חשק ,פשוט אבד לשנינו. זה מאד מתסכל,כיון שזה היה חלק מצויין בזוגיות שלנו לפני שנה,ומצער לאבד את הויטליות הזו-לכן אשמח לשמוע איך מחזירים אותה לחיים. אבל עדיין,יש בי הכרת תודה על הכאן והעכשיו,על זה שכרגע אני מוגדרת כבריאה,וגם מרגישה בגדול ככה. כן,יש גלי חום ,הזעות,יקיצות בלילה-אבל אני קמה כל בוקר על שתי רגלי,צועדת,הולכת לעבודה,לומדת-חיים מלאים. אם את רוצה לדבר ולחלוק קיטורים-אשמח. כיתבי מה המייל שלך בבריאות אחות למסע

שלום לך, את צודקת, פרופ' כהן אכן דיבר יותר על ירידה בלחות בנרתיק, שידועה כפוגעת גם בחשק המיני אולם הוא לא התייחס לפגיעה במיניות בעקבות התמודדות עם המחלה. מי שהתייחס לירידה בחשק המיני הוא ד"ר צחי בן ציון ורבות בפורום ציטטתי את דבריו. אני מצרפת לך קישור לכתבה שפרסם לפני כשנה באתר: http://www.doctors.co.il/ar/6822/סרטן+השד:+מיניות+כמוצא+אחרון+q00 בכתבה ישנה התייחסות מפורטת לגורמים שעלולים לפגוע בחשק המיני של נשים ודרכים להתמודדות. אני חושבת שזה נושא מאוד חשוב ולכן כדאי מאוד שיהפוך לחלק מהשיח בקרב נשים. לעתים כאשר מדברים על מחלת הסרטן, נוטים לדבר רק על הישרדות ואוטומטית כל נושאי השיחה שלא נוגעים לצרכים הקשורים בהשרות מוזזים הצידה. הפיכת שיח המיניות ללא לגיטימי עלולה להגביר עוד יותר את תחושת הלחץ והחרדה של האישה ולפגוע אף יותר באיכות החיים שלה. לכן, אני חושבת שהבחירה שלך לפתח את הנושא ולקבל עליה התייחסות חשוב מאוד ואני מקווה שנשים רבות יבטאו עניין בנושא ויהפכו אותו לשיח לגיטימי גם בין דפי הפורום. בברכה, אנה