מה בכלל הסיכוי לצאת?

הי רציתי לשאול. מה בכלל הסיכוי לצאת מזה ולשכוח שהדבר הזה היה בכלל? יש כזה? גלית

מנסיון - אין לצאת מזה. זה תמיד קיים .

אבל אפשר לחיות ולחיות טוב ושמח. הכל שאלה של השקפה. אם תרגישי בריאה תהיי בריאה.

האם אפשר לקבל הסבר? מה זאת אומרת "אי אפשר לצאת מזה"? זה משפט מכליל שלא מעודד אלא רק רואה שחורות!!! תלוי בהמון נתונים של הגידול. גידולי מוקדם של שלב 1 או 2 יש סיכויי החלמה מצויינים, כן!!!! אני כבר שנים רבות אחרי בריאה ומכירה אחרות שעשרות שנים אחרי בריאות. נכון שכל הזמן אנו תחת מעקב מתמיד של ביקורות, בדיקות הדמיה וכד' ובכך זה מלווה אותנו תמיד, אבל מכאן עד לדכא מישהי סתם, ממש בהטעיה , שאי אפשר לצאת מזה, חבל, חבל מאוד. נכון שבסרטן גרורתי אי אפשר להחלים וזה כמו מחלה כרונית מלווה לאורך שנים , אבל אם המחלה מקומית ומקבלים טיפול מתאים, יש סיכוי גבוה לצאת מזה לתמיד. כן, תמיד קיים הסיכוי שהוא יופיע כך פתאום בצורה גרורתית לאחר שנים, אבל הסיכוי ממש לא גבוה עם השנים. יש מספיק מחלות ואסונות אחרים שיכולים לבוא ולהתקיף ועם סרטן השד נחיה בשלום עד אחרית ימינו. לשואלת היקרה, כן, יש סיכוי גדול לצאת מזה אם הגילוי בזמן ומקבלים טיפול מתאים. בהחלט כן!!!! בבריאות וימים רבים של תקווה ואושר.

אם את רוצה להיות בת יענה, ולשחק בכאילו, אין שום בעיה. אבל לצערנו אין אפשרות לשוב לאחור בידוק לאותו מקום וממנו להמשיך כאילו כלום. ןלמה הרצון לשכוח? זה ללא ספק חלק וחלק משמעותי מהחיים של כל אחת מאיתנו ובני המשפחה שלנו. אבל, לעומת זה, כן יש חיים ביחד, ולצד, ואחרי השלב הראשוני של הגילוי. ולפעמים השינוי אפילו עושה לנו רק טוב. אז אם יש חשיב האופטימית, ורצון לאיכות חיים ולהנאה, ניתן גם אחרי הביקור של הסרטן, ואחרי תום הטיפולים למצוא דרך לחיות חיים מלאים, לשמוח ולהינות, אולי לא בדיוק כמו קודם, אבל לחלוטין בכיף. למה השאלה בכלל? האם לא ראית מסביבך מספיק מתמודדות שמצליחות לעשות והרבה גם לאחרי? ומקרה חלילה של גרורות- גם חיות חיים מלאים עם טיפולים ברור, וגם עם נסיועת וטיולים בחו"ל ובכלל... וכן, גם ללכת למעקבים ולהיות אחראיות על הגוף שלנו ומה שקורה איתו. פרגני לעצמך רק שמחה ואושר,

גלית היקרה שלום, שאלת שאלה מורכבת ואנסה לענות. מהאופן בו ניסחת את השאלה והעובדה כי לא הוספת פרטים רפואיים אני מבינה כי אינך שואלת האם אפשר לצאת מהמחלה מבחינה רפואית. מבחינה רפואית הדבר תלוי במשתנים רפואיים רבים מאוד שצריך לקחת בחשבון אולם בפן הרגשי התשובה אף יותר מורכבת. קיבלת מגוון של תשובות אשר לפי דעתי משקפות את הדעות השונות לגבי אופן התמודדות עם המחלה. מניסיון העבודה שלי עם נשים המתמודדות עם המחלה ללא ספק יש נשים שהחלימו וכיום מנהלות שגרת חיים תקינה, כמובן שהן מקפידות על שגרת בדיקות ולעתים גם רגישות יותר לסימפטומים רפואיים (לא תמיד). יש נשים שהמחלה שינתה אצלן את אופן התבוננות על החיים והם הפכו את המחלה למנוף לצמחיה ושינוי. מאידך יש גם נשים שממשיכות לחשוב על המחלה ולהיות מוטרדות ממנה ברמה אשר פוגעת בתפקוד שלהן. נשים אלו חוששות מהחזרה של המחלה ומחשבות אלו משבשות את חייהן. לרוב אלו הן הנשים שפונות לעזרה וכיום בהחלט ניתן לעזור להן. אני יכולה להמשיך לתאר דוגמאות רבות ושונות אולם המטרה שלי להגיד שאין תשובה חד משמעית ואין שחור ולבן לא מבחינה רפואית ובמיוחד לא נפשית. באם תרצי אשמח להרחיב. אנה