למרב

מרב יקרה. קראתי את התייחסותך לנושא "ילד יחיד" , ולמדתי הרבה מתשובתך ,כיצד באמת יש לקבל את המצב, להתמודד איתו וגם להדוף בעת הצורך תגובות מהציבור, שלא עושות לנו טוב . חבל באמת שחוץ מההתמודדות עם המחלה וההחלמה, עלינו גם להתמודד עם כאב שכזה, וגם לספוג מהסביבה "חיצים מורעלים" ,בין אם בכוונה או שלא.. הכאב קיים. גם כתבת לגבי אלו שאומרות "טוב, יש לך רק אחד.." . .. אז אני יכולה להגיד להן - שדווקא לדעתי ילד יחיד זה מצב לא תמיד קל , דווקא בגלל שאין לו אחים שאיתם הוא יכול לשחק או לריב (זה גם סוג של פעילות..) ..ולכן על ההורים לדאוג שהילד יעסיק עצמו עם חברים או פעילויות יחד עם ההורים .. וזה גם לא פשוט להורים. כי אינטראקציה בין אחים , שקיימת באופן טבעי במשפחה, פה היא לא קיימת - ולכן יש ליצור אותה באופן מלאכותי. כך שלהגיד - יש לך ילד אחד אז לא קשה לך -זה טעות. וגם לא מנומס לדעתי כלפי האם/אב. בכל אופן, נתת לי חומר למחשבה, וכוחות מחודשים, ועל כך אני מודה לך . זה גם מעודד לשמוע שאני לא לבד בסיטואציה הזו .. אמנם לא חצי נחמה אבל בכל זאת, טוב לדעת שיש עוד בנות שיכולות לעודד בעת צרה. מאחלת לך בריאות ושמחה . השואלת שנענתה.

שלום לך, הייתי חייבת להגיב על דברייך כי גם לי יש בת יחידה בשם אגם והיא בת 7. גם עליי לוחצים כבר הרבה זמן ללדת עוד ילד אך אני מתלבטת לאחר התלבטות של שנים ניסיתי לפני כחצי שנה, נכנסתי להריון אבל היתה לי הפלה בתחילת החודש השלישי. חשוב לי לומר שהסיבות להתלבטותי הן חזקות. אני נכה.אני מרותקת לכיסא גלגלים ממונע ומצבנו הכלכלי קשה היות ולבעלי היו חובות מלפני הנישואין עם חלקם סיימנו וישנם עוד כמה לסיים איתם אך זה ייקח הרבה זמן. בעלי נפצע בתאונת עבודה וכבר שנה וחצי הוא בבית .הוא עוזר המון ושותף לטיפול בבית ובילדה. לי כבר יותר קשה פיזית מאשר היה לי בהריון הראשון.אני בת 36 ובעלי בן 42 , אגם ילדה יפה, טובה, אדיבה, ותלמידה טובה. אני חוששת שהבאת ילד נוסף לעולם תגרום לי להתמוטטות נפשית ופיזית ואז לא אהיה גם בשביל אגם. היא מבקשת הרבה תינוק כי היא רואה את בני כיתתה וחבריה ,אך לא חסר לה דבר וכל הסובבים אותה תמיד מתפעלים משמת החיים שלה. היום אנו נותנים לה הכל כמובן עם גבולות, אנו עושים איתה המון דברים,אני אקדמאית ולכן אני יושבת ומלמדת אותה הרבה והפחד הוא שאם אכנס להריון יהיה לי קשה להיות איתה ולידה ואם יהיה עוד תינוק שוב אהיה תלויה בסביבה שלא כל כך עוזרת ,רק מתערבת. אני בפעם הראשונה בחיי אובדת עצות ומפחדת להחליט החלטה כלשהי. אני מבינה אותך בקשר הערות האנשים, אך נסי להתעלם כמוני. שתהיה לך שנה טובה.