נדהמתי מההודעה על מותה של שוש

היכרתי באקראי את שוש כאשר התמנתה למנכ"ל החברה לפיתוח יפו העתיקה והייתי מורשמת עמוקות מיופיה המיוחד משולב בסמכותיות, חוכמה, ביטחון, נינוחות ואלגנטיות. ממש היתה מעוררת קינאה בנשיותה ובשיעור קומתה. פעם סופר לי כי תאריך הולדתה הינו 5.5.1955 ואני הייתי משועשעת מכך וכיניתי אותה החמסה האנושית. על מותה קראתי במודעת אבל ונדהמתי כמו שנדהמים ממותו של אדם בטרם עת ובמיוחד כשמכירים אותו ומעריכים אותו. צר לי מאוד ותנחומי למשפחה.

גם אני נדהמתי, אם כי ידעתי שהיא חולה מאוד, פגשתיה במסגרות תמיכה שונות של נשים חולות סרטן (גם אני נעזרתי, ועדיין נעזרת במסגרות אלו) פגשתיה בפעם האחרונה לפני כשלושה חודשים וגם אז, כמו תמיד, הקרינה המון אופטימיות, ואמונה רבה בהמשך חיים טובים. משתתפת בצער המשפחה, וכל מקורביה.

לי נורא עצוב לשמוע מקרים כאלו... פתאום נראה לי שכל האופטימיות והכל..על מי בעצם אנחנו עובדים ?? לי נורא רע אחרי המחלה, קשה לי,הגוף שלי מעוות אחרי הניתוחים והכל, השמנתי - כלום לא עולה עלי וקשה לרדת במשקל, אסור לי להכנס להריון, בגלל דיכוי ההורמונים - החיים האישיים כבר לא מה שהיה פעם, כל הזמן בדיקות, טיפולים, בירוקרטיה של טפסים.. אני בכלל לא אופטימית....- לא יכולה לעבוד על עצמי שעכשיו "טוב לי".. ושאני מסתכלת על הטוב שבחיים כי זה לא ככה - כי המחלה הביאה לי את כל הרע.. ולא ברור לי איך מחלה יכולה להביא את האופטימיות.. ממש לא.