מה עושים עם הילדים

שלום רב קשה לי +קצת אז אשאל בכללי. רציתי לשאולה ולבר האם יש נשים כאן המתמודדות עם המטלה הכה קשה של לספר לילדים על מחלת אימן. איך אתן מתמודדות? אודה מאוד לכל הכוונה מקצועי. תודה רבה

אכן מטלה לא קלה , אבל חשובה מאוד. חשוב מאוד לספר לילדים. יש לעשות זאת , כמובן , בהתאמה לגיל שלהם ולכושר הבנתם, אני מציעה לך להתיעץ עם איש מקצוע (יש גם כאן , מטעם העמותה) שתתדרך אותך בהתאם לצרכים שלך, בהתחשב בגילאי הילדים. הרבה בריאות

שלומית שלום. מה עושים עם הילדים, בדיוק לפני שנה נחתה עלי הבשורה המרה, שניים מתוך שלושת ילדי הם בגיל העשרה והקטן שבהם הוא היה בן שש וחצי. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה לשתף את הילדים בכל התהליך . אני אספר לך איך אני נהגתי. ביום שקיבלתי את הבשורה חזרתי הביתה והדבר שרציתי מכל הוא שהשגרה תמשיך להיות כמות שהיתה. לא רציתי בשום אופן לתת לילדים הרגשה שאמא שלהם מסכנה ,או שהם הולכים להיות ילדים של אמא שחלתה בסרטן(השד)ומה שמשתמע מכך. ולכן החלטתי בשביל כולם שאנחנו הולכים לעבור את זה ביחד בגדול. (זה היה קשה) כנסנו את הילדים וספרנו להם שאמא שלהם חלתה בסרטן שד. כמובן ששבוע לפני זה תחלנו לטפטף להם בצורה איטית אודות הגילוי. נתנו להם להבין לאט לאט אודות מה שאמא שלהם הולכת לעבור. וביום שסיפרנו להם,ברור שהשניים הגדולים הבינו מה המילה הזו אומרת והין כל מיני שאלות קשות כמו למשל,אם הם הולכים לראות את אמא שלהם שהיתה בשבילם כדור אנרגיה בלתי ניתן לעצירה כמו שבר כלי. הסברנו להם בצורה מאוד עדינה שאמא צריכה יותר עזרה מצד כל בני הבית ולא בטוח שהם יראו אותה כמו מה "שהמילה" הזו מביעה. אפשרנו להם לשאול את כל השאלות שיכולות לעזור להם ,להשתחרר מהבשורה הזו.כמו שציינתי זה היה קשה להם מאוד.אבל אני באופן אישי,למרות שלא ידעתי לקראת מה אני הולכת(עוד לפני הטיפול)החלטתי ביחד עם בעלי שאנחנו מספרים הכל בכדי שיהיה יותר קל לכולם, ובמיוחד לך. כמובן שכל אדם לוקח את הטיפולים בצורה זו או אחרת ,זה מאוד אינדיבידואלי לכל אדם ואדם. אני באופן אישי יכולה להגיד לך שהשד הוא לא ככ" נורא. (ברור שלא הייתי מאחלת תהליך כזה לשונאים שלי)אבל אם נחתה עלי המכה הזו אני בדרכי החלטתי שהכל צריך להראות טבעי,משום שלא אני הזמנתי את המחלה הזו "לביקור" אצלי ,סתם כך באמצע החיים. את לא צריכה לפחד וגם לא להתבייש,להיפך תנסי להיות הבנאדם הכי טבעי בתהליך הזה שכבר אמרתי כמה פעמים שזה לא קל בכלל, אבל אפשר לצאת ממנו בגדול. אני שולחת לך מכאן את ברכתי ומחזיקה לך אצבעות בתהליך הזה,אל תשכחי שאנחנו נשים ולפעמים אנחנו מגלות אצלנו כוחות בלתי נלאים. בשורות טובות מיכל.

שלומית היקרה שלום, שאלה זו מעסיקה נשים רבות אשר עוברות ניתוח או טיפולים. כפי שכתבתי כאן פעמים רבות בפורום, מטבעם רגישים לשינויים המתרחשים בסביבתם ולעיתים ילדים קטנים יותר מפרשים התרחשויות חשובות המתרחשות במשפחה כאילו הן נגרמות בגלל משהו שהם עשו או משהו שקשור בהם. היום כשאני עובדת הרבה עם ילדים אני מגלה כי ילדים שהורים שיתפו אותם, התמודדו טוב יותר, היו חזקים יותר ואפילו אופטימום יותר. לכן, כפי שציינו בפנייך נשות הפורום חשוב לספר ולהסביר להם את המתרחש. החלטה זו הינה חשובה ויכולה להפחית את רמות החרדה של ילדייך. אנשי מקצוע מאמינים כי ילדים צריכים לדעת מה מתרחש סביבם ולהבין כי מה שקורה אינו באשמתם. יחד עם זאת, חשוב שאופן מתן האינפורמציה יתאים לגילו של הילד. לעיתים, ההחלטה של ההורים לא לספר לילד משקפת את החרדות שלהם ולאו דווקא מתאימה לצרכים של הילדים. חשוב כי ההסבר יהיה בשפה שהילדים מבינים ושבהסבר תשתקף גם תחושה של אופטימיות הבנה לצרכי הילדים ותמיכה ברגשותיהם. חשוב לא לשקר לילדיך, ילדים קולטים במהרה מתי יש סתירות באינפורמציה. אני מבינה כי החלטה זו היא מורכבת וביצוע ההחלטה יכול להיות לא פשוט, לכן את יכולה, כפי שציינו בפניך, להיעזר באיש מקצוע אשר יסייע בהתמודדות זו. אלו רק חלק מהנקודות אשר מופיעות במדריך של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן בו הסבר והדרכה להורה כיצד יש לספר לילדים. באתר של האגודה למלחמה בסרטן קיים תרגום של מדריך זה. להלן הקישור: http://cancer.org.il////////template/default.asp?textSearch=&maincat=7&catid=25&pageid=1919&innerparentId=1920 בנוסף לכך, את יכולה להיעזר בקישור המופיע באתר דוקטורס: "כיצד תתמכי בילדיך במהלך התמודדותך עם המחלה". אני מקווה שנקודות אלו יעזרו לך, אנחנו כאן בשבילך בכל עת, אנה

הופיע בעיתון של היום בנושא איך ומה להסביר לילדים, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/884622.html וגם מה ואיך מסבירים לחול http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/884623.html?more=1

תותי היקרה שלום, תודה רבה על הקישורים המעניינים, אפרסם אותם כהודעה נפרדת כי אני מאמינה שזה יכול לעניין נשים רבות. תודה, אנה