משפחה שמתמודדת עם סרטן השד - עזרה...

שלום לכן נשים יקרות, אנחנו משפחה שחווה בימים אלו התמודדות עם סרטן השד אצל אחותנו. החוויה הזו מאוד קשה לכולנו - אנחנו כולם מרגישים כאילו המחלה נמצאת מתוכנו כולנו... חולים במחלה ביחד אך מצד שני הדבר מביא להמון חיכוחים ואי הבנות. לאחותינו שחולה ולאמא שלנו בעיקר.... מאוד קשה ביחד.... האם זה נשמע לכן מוכר? מה אתן מנסיונכן יכולות לייעץ לנו בכדי לעבור את התקופה הזו עם כמה שפחות חיכוחים שכאלה ועם כמה שיותר כח כדי לנצח את המחלה הארורה הזו מאחלים לכולכן רק בריאות והחלמה ומי יתן ואף אחת לא תצטרך להתמודד עם זה יותר! אנחנו

הי מישהו , מצב של בלבול, חוסר אונים, ייאוש הם מצב נורמאלי לחלוטין כאשר מתמודדים עם גילוי של סרטן שד. לא כתבת לנו נתונים על הגיל של אחותך, האם מדובר באחים שחיים באותו בית, האם יש לה משפחה משלה וכד', דברים שכמובן מאוד מהותיים בהתמודדות. חיכוחים במקרה הזה בינכם בעיקר אם הם נעשים בעירוב אחותכם החולה הם לדעתי מיותרים ורק מונעים מכם את הכוח להתמודד וגם מחלישים את אחותכם. על רקע מה החיכוחים? האם כל אחד נותן עצות לסביבתו איך ומה צריך לעשות או להתנהג?האם העימותים הם בגלל קבלת החלטות איך לטפל? אחותכם במצב מאוד רגיש כרגע והיא בעצמה מאוד כאובה, אולי מבולבלת ונעה בין ייאוש לתקווה, כמובן שזה בהסתייגות כי לא פרטת מספיק מה מצבה ואת כל הדברים ששאלתי קודם. היא כרגע צריכה הרבה כוחות להתמודד עם המצב ואם אתם מתעמתים בינכם או לידה זה רק מחמיר לדעתי את המצב. את העימותים השאירו קודם כל לכם ואל תערבו אותה. אם היא שואלת לדעתכם או מתייעצת איתכם לגבי דברים שונים, הקשיבו לה היטב, נסו לעודד .איש מקצוע טוב, פסיכולוג או עובדת סוציאלית בבית חולים שהיא מטופלת יכולים לעזור, ואם צריך חוות דעת נוספת של רופאים, תוכלו לעזור לה ולברר. אם מדובר במצבי רוח , בכי , סגירות וכד', מאוד תלוי במינונים. בתקופה זאת יש הרבה עליות וירידות. המצב רוח יכול להשתנות בצורה קיצונית, גם כתוצאה מעצם העובדה שהיא חולה, וגם מעצם תקופת הטיפולים אם היא עוברת, שגורמים לתופעות לוואי לעיתים לא קלות, שגורמות לעיתים בנוסף לסבל הפיזי גם לסבל נפשי זמני. הכי פשוט הוא להיות שם עבורה ולתמוך. מי שיותר מקורב אליה מבינכם, יכול לשוחח איתה בעדינות ולשאול איך אפשר לתמוך ולעזור לה עכשיו, מה היא צריכה. אולי תהיינה לה תשובות, אולי לא. אולי היא תכעס לעיתים קרובות , תבכה, אבל זה מצב טבעי, היא צריכה להוציא את כל רגשותיה והאנשים הכי קרובים הם המקום הכי בטוח בשביל זה. אל תקחו את זה באופן אישי והבינו את זה באופן שגוי, זה מצב טבעי. אל תשפטו ותריבו אחד עם השני, כל אחד מתמודד אחרת עם מצב של מחלה קשה, גם החולה וגם הקרובים אליו. מותר לה להרגיש רע וגם טוב, ומותר למצב הרוח שלה להשתנות, קבלו זאת כמצב טבעי, הקשיבו, אל תתנו עצות אם לא התבקשתם , תנו חיבוק, מילה טובה, וגם אל תלחצו מהימים שהיא בדכאון , יהיו גם ימים טובים. אל תאמרו לה תהיי אופטימית יהיה טוב וכד', אסור להיות כך וכך ועוד כל מיני קלישאות, אין בהם טעם וזה רק יוצר כעס וחוסר לגיטימציה שלה להרגיש כפי שהיא רוצה. יחד עם זאת, אם נראה לכם שמצבה או מצבכם הוא רק במצב של שקיעה ואין רגעים של תקווה או יכולת להתמודד כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית. אולי כדאי להפנות את אמכם לפורום זה או לפורומים של תמיכה אחרים, כי הכי גרוע הוא לבכות כל הזמן לידה ולתת תחושה שהיא חלילה ... כמובן שאם היא אובחנה בשלב מוקדם והסיכוי להחלים מצויין אז גם אתם צריכים לשאוב עידוד, מקווה שזה באמת המצב, אבל לא כתבת מה הוא בדיוק. לסיכום זמני כרגע, כל משפחה עם גילוי של מחלה קשה נתקלת בתחושות קשות שנעות מייאוש לתקווה ,מבלבול לתסכול ועוד הרבה תארים שיכולים לתאר זאת היטב... נשמח כאן לעזור לכם המון כוח ותקווה ובריאות שלמה לאחותכם, מישהי.