שלום לכולם!

שלום לכולם, לפני שנה עקבתי קצת אחרי הפורום והאתר כי עשיתי עבודה גדולה על כל הנושא של סרטן השד ונעזרתי בכמה בנות מהפורום אפילו. בזמן האחרון עלה לי שוב חשש לגבי זיהוי המחלה אצלי ואני לא יודעת למי לפנות אז אני אנסה שוב להעזר בכם. אמא שלי נפטרה מסרטן השד לפני 7 וחצי שנים וסבתא שלי, אמא של אמא נפטרה בידיוק מאותה מחלה משהו כמו 12 שנה לפני כן. שתיהן נפטרו בשנות ה-30 לחייהן. אני עוד שבוע בת 16 ובזמן האחרון אני מתחילה לחשוש ואני לא יודעת אם אפשרי או כדאי בכלל לעשות בדיקות היום או לחכות עם זה. אבא שלי והמשפחה אנטי לגמריי והם לא מסכמים לי בשום אופן להבדק. השאלה שלי אם בגיל כזה יש אפשרות לזהות נשאות, לזהות מחלה, להתחיל טיפול מניעה.. אני ממש לא יודעת מה לעשות כרגע ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי מניסיון אישי או רפואי.. המשך יום נפלא. א.

הי לך א את צעירה מאוד בכדי לחיות בפחד וכבר מעכשיו לדאוג, אבל אני כמוך חייתי כל השנים בפחד אחרי שאימי נפטרה כשהייתה בת 49, ואני הייתי אז בת 19, אני היום בת 53 ושנה אחרי הכול, אז ישנה בדיקת דם בה אפשר לבדוק האם את נשאית של גן 1 ו-2 , השאלה מה תעשי והאם את מספיק בוגרת להבין מה משמעות הדבר של תשובה חיובית. אני לא הייתי נשאית ולמרות זאת חליתי , ולא טופלתי נכון לאורך כל השנים והגעתי למצב של 27 בלוטות נגועות, , ואני אחרי כריתה דו צדדית. אני מניחה שאת מבינה את המשמעות בגלל העבודה שעשית על שסרטן השד. כדאי שתתייעצי אולי אם אדם קרוב (רופא המשפחה) שינחה אותך. תשמרי על עצמך ותלכי לפי הרגש שלך כי אלה הם החיים שלך. הרבה בריאות ואושר ותמיד עם יד על הדופק מלי

אם את כל כך מודאגת, נסי לברר: האם אימך או סבתך עשו בדיקת נשאות של סרטן השד? אם כן - והן נשאיות- יש מקום שגם את תעשי את בדיקת הנשאות . אם לא - אז אין צורך. מה שכן, עלייך להיות עם היד על הדופק ולהיות במעקב של כירורג שד.

ההחלטה להיבדק היא לא החלטה קלה וכדאי שתחשבי לעצמך אם את מוכנה נפשית להתמודד עם תוצאה חיובית. קודם כל, נסי לברר אם אמא וסבתא עשו בדיקה גנטית ואם כן - מה התוצאה. כמו שאמרו לך קודם - אם התוצאה שלילית (כלומר אין נשאות) אין טעם שתיבדקי גנטית, אבל זה עדיין אומר שאת נמצאת בסיכון גבוה. אם הן נבדקו והתוצאה חיובית או שהן לא נבדקו יש טעם שתיבדקי אבל בגיל 16 את עדיין יכולה להרשות לעצמך כמה שנים של התלבטות. אני אישית חושבת שאולי לא כדאי שתיבדקי כרגע. אפשר לזהות נשאות בגילך, אבל סביר להניח שגם אם את נשאית לא תחלי בשנים הקרובות, טיפול מניעתי של ממש אין (חוץ מכריתה של איברים חיוניים ואת זה את בטח לא תעשי עכשיו) ואת סתם תחיי בפחד אם התשובה תהיה חיובית. כשתהיי אישה בוגרת תוכלי להחליט האם ברצונך להיבדק גנטית או לא. בכל מקרה את יודעת שאת נמצאת בסיכון (גם אם אין נשאות במשפחה שלך) ולכן את יודעת שתצטרכי להיות עם אצבע על הדופק ולהיבדק מגיל צעיר לעיתים קרובות. מה לעשות עם הפחד? שאלה טובה. אם תמצאי את התשובה תגידי לי.

א' היקרה שלום, קיבלת תשובות מקיפות ומלאות אמפתיה מנשות הפורום. אני משוכנעת שלאבד אדם יקר כמו אימא עלול להיות קשה ומפחיד עבור כל בני המשפחה. לעתים כל אחד מבני הבית מתמודדים עם הפחד שלו בצורה אחרת וכל אחד מאמץ דפוס התמודדות שונה. יש אנשים המעדיפים להדחיק ולהכחיש ויש כאלו שעסוקים במה שנקרא "עשייה". הם בודקים, מחפשים ומבררים ללא תקנה. כמובן שחשוב מאוד להקפיד על שגרת בדיקות מתאימה, אולם לחיות בפחד מתמיד ולחקור ללא הרף בסופו של דבר מעלה את מפלס החרדה ויוצר מעגל ממנו קשה לצאת. אני באמת חושבת ומאמינה בכל ליבי שחשוב להיבדק ולעשות מה שניתן על מנת לאבחן בזמן או למנוע את התרצות המחלה ולכן אני מציעה לך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ולהחליט ביחד איתו מתי הזמן המתאים עבורך להתחיל את שגרת הבדיקות והאם עלייך לעשות את הבדיקות הגנטיות. בנוסף לכך, אני רוצה להתייחס לפן הנפשי שבהתמודדותך. אמך נפתרה בהיותך ילדה קטנה יחסית ואני משוכנעת שבדומה לכאב של כל נערה המאבדת אם, גם את כאבת ופחדת מאוד. את כותבת כי "בזמן האחרון" התחלת לדאוג, אולם מדברייך אני מרגישה כי את דואגת כבר די הרבה זמן וחוקרת כל פיסת מידע בנושא. בנוסף נראה כי כל אחד מבני המשפחה בחר בדפוס אחר של התמודדות מה שבטח לא פשוט עבורך. ההמלצה שלי במקביל לקבלת יעוץ מקצועי היא לפנות גם לאיש מקצוע ולנסות לעבד את הפחדים ואת הכאב האופייני לכל אחד שאיבד אדם יקר. אני כאן בשבילך, אנה