צער

הי לכם, כבר 3 שבועות שכל מה שאני מרגישה זה רק צער ענק שמלווה אותי בכל יום , בכל שעה, בכל רגע ושנייה.... מאז הגילוי הנורא הזה. אף פעם לא חשבתי שאמצא את עצמי כותבת בפורום מסוג זה.... למרות שאני מעריכה מאד את הפורום הזה, אבל מאיפה מוצאים כוחות להתמודד?!! הבנאדם הכי אהוב עלי בעולם - אמא שלי "קיבלה" את המחלה הזאת.. ולמרות שאומרים שזה "מוקדם".. אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה. בעיני זה הדבר הכי נורא בעולם שיכול היה לקרות.... אין לי מושג מה לעשות עם זה... הלוואי וכולם יהיו בריאים

אני היקרה שלום, תודה רבה שבחרת לכתוב בפורום ולשתף אותנו ברגשותיך. לא פעם כתבנו בפורום זה כי התמודדות של בני המשפחה הינה התמודדות מורכבת מאוד ומאלצת את האנשים הקרובים לאישה להתמודד עם שאלות, פחדים וחוסר אונים. בני משפח רבים שואלים כיצד ניתן לסייע בתקופה זו? מה יהיה עם אותה האישה היקרה? כמו כן, מתעוררות שאלות כמו האם גם אני אחלה במחלה זו, מאיפה אשאב את הכוחות לעבור את התקופה המורכבת הזו? ושאלות רבות אחרות. מכיוון שעל מרבית השאלות מאוד קשה לקבל מענה חד משמעי מתעוררים גם פחדים, חרדות וחוסר אונים. אחת הדרכים להתמודד עם תחושות קשות אלו היא לאסוף אינפורמציה רבה ככול הניתן. בנוסף, חשוב מאוד לדבר על התחושות והפחדים עם בני משפחה אחרים או עם חברים טובים. בפורום זה תוכלי לספר ולשתף אותנו בכל רגש המתעורר בך ואני משוכנעת שתזכי להמון הבנה. את צודק ולא קל בכלל למצוא את הכוחות להתמודד והמחשבות הקשות נוטות להציף בכל רגע נתון. עם זאת, דווקא בזמנים קשים, אנשים נוטים לגלות את הכוחות הטמונים בהם ולגייס כוחות אלו לעת המשבר. כולנו כאן איתך, אנה

לאני שלום רב! ההלם הראשוני עם קבלת הבשורה די קשה, אך עם זאת צריך להסתכל תמיד קדימה אני בגיל 31 חליתי במחלה ויש חיים גם אחרי המחלה ,וכדאי מאוד שלא תראי לאימך את חשושותייך , לא כדאי שהמחלה תהייה תמיד נושא השיחה ,תנסי להוציא אותה קצת מזה לקחת אותה לטייל ,לשלוח אותה לנופש או כל מה שעושה לה כיף לי זה מאוד עזר. וכמובן להיות אופטימיים כי עצם זה שהמחלה התגלתה בשלב מוקדם זה כבר טוב וסיכויי ההחלמה גבוהים. המון בריאות

הי, תודה!!! מה קורה איתך היום? מקווה שאת בסדר. ומאושרת. גיל 31 זה ממש מוקדם, לא? אפשר לשאול מה היה "הסיפור שלך"? איך גילית? אני בת 30, יש לי עוד 2 אחיות צעירות ממני בקצת... אמא שלי תמיד הקפידה ( לדברי הרופאים "יותר מידי" - צחוק הגורל!! כנראה שאין "יותר מידי" ), על בדיקות שגרתיות. הייתה הולכת כל חצי שנה לכירוג, וכל שנה- ממוגרפיה. כעת היא בת 53. לפני שנה- בבדיקת ממוגרפיה שגרתית כתבו שנראה ממצא בשעה 6 מימין...- אשר הוגדר כהרמטומה. ובסיכום הכללי- בשורה התחתונה, נכתב: ממוגרפיה תקינה- ללא מצא חשוד!"... היא חזרה כרגיל עם הסיכום הזה לכירוג- ששמח וטוב לב- שלח אותה הבייתה ולהתראות בעוד שנה..... אמי- שכאמור קפדנית "יתר על המידה" - לדברי הרופאים, חזרה לבדיקה שגרתית לאחר 8 חודשים!!! בבדיקה- הכל תקין!! ומכיוון שעברה פחות משנה מאז הממוגרפיה האחרונה- שוב- שלחו אותה לביתה. לאחר חודשיים- אימי לא הייתה בטוחה בהרגשתה- חשבה שאולי הרגישה משהו, והלכה לבדיקה אצל כירוג אחר ( פשוט כך יצא במקרה...), הוא הרגיש גוש קטן במישוש ושלך אותה לבצע ממוגרפיה. גם הפעם היה כתוב: " נראה גוש- שהוגדר בשנה שעברה כהרמטומה, מראה שפיר, ויציב מלפני שנה". היא חזרה לכירוג השד הקבוע שלה- זה שבדק אותה לפני חודשיים ואמר שהכל בסדר, והוא אמר לה: זה כנראה שפיר. זה שזה יציב ולא השתנה משנה שעברה זה טוב, וגם נראה שפיר ע"פ הממוגרפיה, .... אבל כדאי להוציא אותו בכל זאת" אמרו לה- שהעניין לא דחוף בכלל והיא יכולה לחכות עם זה חודש חודשיים... כמובן- אחרי שהוציאו - הכל השתנה: בומבה!!! הלם מוחלט!!!! את מבינה? !! איזה סדרה של טעויות ואי דיוקים... והכל אצל הרופאים שנחשבים כהכי טובים... אז איך בכלל אפשר לסמוך על מישהו?!!! ואיך אפשר בכלל להתמודד עם כזה דבר?!!! כל כך מכעיס אותי שאם שנה שעברה שראו משהו שהוגדר לא נכון, היו לפחות מטילים ספק- אז אולי היו מגלים את זה בשלב טרום סרטני!!! לפני שעוד בכלל היה אפשר למשש את זה!!! ותמיד אמרו לאמא שלי שהיא "דאגנית מידי.. ובאה יותר מידי בתכיפות להבדק- כשאין צורך בכלל".... אין במשפחה סיפור של סרטן שד.... היו- סרטנים אחרים אצל הדודים/ות..... גם נבדקה- אחרי הגילוי ונמצא כי אינה נשאית. מה כדאי לי ולאחיותיי לעשות? מבחינת בדיקות ומעקב? אנחנו גם לוקחות גלולות למניעת הריון.... האם כדאי להפסיק? בקיצור: זה ההלם, וזה הסיפור. תודה על תגובתך. המון בריאות אני