סרטן שד

שלום, רציתי לשאול: האם זה נכון שסרטן השד- לאחר שאובחן, הוא בעצם "מחלה כרונית"? הכוונה היא: האם בכלל אפשר להחלים מזה לגמרי? או שגם מי שמחלימה-( "סופרת את ה5 שנים" הללו ללא סרטן בכלל), אז תמיד יש סיכוי גבוה הרבה יותר "משאר האוכלוסייה".... שהסרטן יחזור? "אם לא אחרי 10 שנים, אז אחרי 15 או 20 שנה"? האם זה יהיה נכון לומר שסרטן השד ( להבדיל מסרטנים אחרים), הוא מצד אחד- ניתן לריפוי כאשר מתגלה מוקדם הרבה יותר מאשר סוגי סרטן אחרים, אך מצד שני- הוא כנראה "תמיד יחזור" מתישהו?? האם בכלל ישנם נתונים על כך? או שאולי בגלל העובדה שהסרטן הזה שכיח יותר ככל שהגיל עולה, קשה לתת נתונים מדוייקים מבחינת אחוזי ההחלמה ושעורי התמותה? כי קשה לדעת / לקבוע לגבי תוחלת החיים. האם מי שחלתה בסרטן שד ( גם אם בשלב אבחון מוקדם 1- לדוגמא), סיכוייה "לשיבה טובה" נמוכים אוטומטית? האם תוחלת חייה צפוייה להיות קצרה בהשוואה לתוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה? אני מצטערת אם המייל הזה מדכא, אבל אני באמת מודאגת וחוששת, והייתי רוצה לשמוע את "האמת" , ולהבין באמת את העניין. מחכה לתשובה, סליחה ותודה.

כל מי שחלתה בסרטן השד צריכה לחיות עם העובדה שהסיכוי שהסרטן יחזור תמיד קיים. קודם כל - הסיכוי שלך לפתח סרטן חדש ובלתי תלוי נשארים בעינם. זה שחלית פעם אחת לא אומר שתקבלי "הנחה" ולא תחלי פעם שניה (בסרטן חדש). בנוסף, יש גם את הסיכון לחזרת המחלה הישנה שאמנם קטן עם הזמן אבל אף פעם לא יורד לאפס, למרבה הצער. מצד שני, זה ממש לא אומר שהסרטן תמיד יחזור מתישהו. יש המון נשים שחלו פעם אחת וזהו, הגיעו לזקנה ושיבה. איפה שמעת שהסרטן תמיד חוזר? האמת כאן היא לא פשוטה כי אין אמת אחת ויחידה. למרבה הצער מעצם העובדה שחלית תמיד תהיי בסיכון גבוה יותר מכלל האוכלוסיה לחלות שוב. אבל זה לא אומר שבהכרח תחלי או שיש סיכוי גבוה מאוד שזה יקרה. נתונים ארוכי טווח של ממש (30-40 שנה) קצת קשה לתת כי רוב הנשים חולות מעל גיל 50 וסטטיסטיקות ל-40 שנה בגיל הזה הן בעייתיות מטבען.

שלום לך המייל שלך מעניין ולא מדכא אינני בטוח שלרפואה יש את כל התשובות לשאלות שלך, אבל על מרביתם יכול להיות שענית בעצמך סרטן שד אשר מתגלה בשלב ראשוני ניתן להחלמה ולהגעה לשיבה טובה ..זה דבר מוכח ולא המצאה שלי כדי לעודד אותך. לגבי שאר השאלות ,נכון שיש מי שטוען שסרטן השד היא מחלה רב מוקדית מלכתחילה אך ישנם הגורסים ההיפך. עובדה מעודדת נוספת היא שהטיפולים של היום בסרטן שד טובים יותר "חכמים " יותר נקודתייםואני מציע לך לא להכנס למרה שחורה.יש להנות מכל רגע פנוי בחיים , וכפי שכתב בחוכמה המנהיג ההודי גנדי לחשוב שכל יום מחר אנחנו מתים ולכן לנצל את היום עד תומו , להנות ,לבלות ,לטייל.אני יודע שזוהי פילוסופיה בגרוש אך מה נותר לעשות? הרבה בריאות בברכה דר זילברמן

לד"ר זילברמן שלום, תודה רבה לך על ההתייחסות. ראיתי כבר הרבה תשובות שלך כאן בפורום זה, והן תמיד מאד אנושיות, ועם המון סבלנות.... אני מאד מעריכה את זה. (אף על פי שלא פגשתי בך אישית- אם הייתי זקוקה לטיפול - או יותר נכון- אימי, באיזור עבודתך, בוודאי הייתי ניגשת אלייך- ע"פ התרשמותי מתשובותייך כאן). שאלה נוספת ברשותך- לצורך הבהרה: מה נחשב "שלב מוקדם"- "המאפשר להגיע לשיבה טובה"? האם מדובר גם על שלב 1? או הכוונה היא רק לשלב 0? ( גידול המכונה in situ? )? אשר אינו חודרני? האם החלטה על כריתה דו-צדדית ( אפילו שהמחלה התגלתה בשלב מוקדם, ולפי הגישה הרווחת כיום- אין צורך בגישה כזאת), אינה יכולה להגדיל את הסיכוי לחיים ארוכים יותר ללא הישנות המחלה? האם אישה שמוכנה לבחור בצעד כזה ולחיות עם השלכותיו הקוסמטיות והנפשיות, אינה "זוכה לגמול" בכך שהיא מפחיתה ת סיכויי חזרת המחלה? האם על כך יש נתונים? תודה רבה לך מראש, המודאגת.