מתלבטת

שלום בנות. סיימתי כימותרפיה לפני כחודשיים והיום התחלתי הקרנות. בחודש וחצי האחרונים חזרתי לעבודה לחצי משרה. אני עייפה מאוד, סובלת מכאבי רגליים ובעיקר מ"עייפות נפשית". מצד אחד אני רוצה לחזור לשיגרה ולעבודה אבל מצד שני בגלל שהתחלתי בהקרנות אני חוששת שהעייפות תגבר ופוחדת מכוויות. אני רוצה להתיעץ עם בנות שעברו את התהליך, האם כדאי לי לקחת חודש חודשיים חופשה בגלל ההקרנות, לנוח ולהנות בזמן שארגיש טוב? או להמשיך לעבודה בחצי משרה? כולם נותנים לי את התשובה של "תעשי מה שאת מרגישה" ולי קשה להחליט.....

זה מאוד תלוי באופי העבודה, באופי שלך ובמצבך הנפשי/פיזי/כלכלי. וגם בגיל לדעתי. אני צעירה ולכן בין היתר היה לי חשוב לשמור על רצף עבודה . המשכתי לעבוד משרה מלאה , ולרגע לא עלה על דעתי להפסיק. זה גם נתן לי כח -המחשבה שהשגרה שלי נשמרת כלומר - אני ממשיכה לתפקד כרגיל ולא שהעולם כולו מתפרק לי או מתהפך לי. לי זה היה חשוב לשמור על "עניינים כרגיל" . להיות בעבודה בשבילי זה גם להיות בחברה, להרגיש נחוצה ולשמור על שפיות , זה גם תורם לחוסן הנפשי, לדעתי . אבל-אני לא שופטת אף אחת כי כל אחת לגופה . אני מכירה בנות שלא עמדו בזה ולקחו הפסקה. יש גם כאלו שלא חזרו לעבוד מאז. יש כאלו שאחרי כל טיפול נופלות לשבוע על המיטה ולכן לא יכלו לעבוד במקביל. כל אחת עם החלטתה היא. לגבי העייפות -נכון שבתקופת ההקרנות הייתי עייפה נורא אבל זה עובר, ולגבי הכוויות - אם תקפידי למרוח משחה פעמיים ביום - הכוויות יהיו פחותות. יש בנות שמתכנסות בעצמן , ורוצות שקט ולבד, ויש בנות שהפוך - ככל שהן בין אנשים והכל שגרתי - זה מה שנותן להן כח. אני בטוחה שתדעי לקחת את ההחלטה הנכונה עבורך. בהצלחה.

שלום תמי, אני סיימתי הקרנות בנובמבר 2006 ועברתי הקרנות בדצמבר - ינואר. לאורך כל התקופה המשכתי לעבוד במשרה מלאה ולא ויתרתי לעצמי וזה הוכיח את עצמו. לא נתתי לעצמי ולאחרים להתייחס אלי כ"חולה". נכון שבשבוע השישי של ההקרנות הופיעו הכוויות אבל זה ממש לא נורא. חשוב למרוח משחה אחרי ההקרנה ואני מרחתי גם ג'ל אלווורה אחרי כל מקלחת.אני מאמינה שהמשך שגרת החיים הוא טיפול טוב בפני עצמו ולכן לא ממליצה להישאר בבית כי אז קל להגיע למצב של רחמים עצמיים. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה! תופעות הלוואי שיש לי היום מהטיפול ההורמונלי יותר גרועות מההקרנות...

תמי הי, כפי שכתבה לך הכותבת הראשונה, הכל מאוד אינדיבידואלי. כל אחת עם איך שהיא מרגישה ועם כל הכבוד לנוגה, כל אחת מרגישה אחרת ורוצה דברים אחרים, והיו כאן הרבה דיונים קודם בנושא וגם בפורומים אחרים. יש כאלה שרוצות מנוחה ופסק זמן ואני לא רואה בזה לשקוע ברחמים ממש לא, וגם אם מעכלים וחושבים לפעמים זה חלק מתהליך ההחלמה. אז מה, לחשוב שהחיים ממשיכים כמקודם זה נורמאלי? שהרי החיים ממש לא נמשכים כקודם ולא יהיו כקודם. אז מי שטוב לה עם ההדחקה ועם השגרה ומפחדת מלתמודד עם המציאות וזה מה שהכי מתאים לה, זה בסדר גמור ויופי ומי שמתחילתה בדיוק ההפך זה גם בסדר. מה שחשוב תמי, שתעשי בדיוק מה שמתאים לך ולא מה שאחרים חושבים שמתאים לך. מה שכן, יש סוגי עבודות שמאוד לא מתאימות למצב כזה, שהן לא משרדיות, כמו הוראה, או אחות ועוד שמאוד קשה להמשיך בצורה כזאת. אז בהחלט אין חוקיות. אני הקשבתי לדברי אחרים שידעו מה טוב לי, ואמנם לא עבדתי בתקופת הטיפולים, אבל הם נגמרו מאוד סמוך לתחילת שנת הלימודים בהוראה, וחזרתי הרבה לפני שהייתי מוכנה, כי כולם ידעו יותר טוב ממני מה טוב לי, ואת המחיר שילמתי. אז את מספיק גדולה כדי להחליט בעצמך מה טוב לך ואם את מרגישה עייפות וחסרת כוח כרגע, קחי לך פסק זמן, אם לא יהיה לך טוב תוכלי לחזור. בהצלחה עם כל החלטה שלך, ורק שלך. מרב

אני מסוגלת רק לספר מה אני עשיתי, כי נכון כל מה שכתבו כאן לפני, את חייבת להאזין לעצמך. את תשקלי בעד ונגד, וקבלי נחלטה עם לב ושכל. אני לקחתי חופשה ארוכה - שנה וחצי של אובדן כושר עבודה וביטוח לאומי. וכך בנחת שהתאים לי ולבני ביתי עברתי את הטיפולים וההקרנות, התחזקתי לאט לאט ומצאתי מחדש מי ומה אני. לא שקעתי בדיכאון ולא רחמתי על עצמי לרגע. התפניתי לטפל בעצמי וגם לעשות דברים שלא היה לי זמן במירוץ של שיגרת החיים. קראתי, נחתי טיפחתי את מעוני.. בישלתי... דוקא היה ממש טוב. בהצלחה סמדר

הי, לא ברור לי איך אני יכולה לקחת חופשה ארוכה של אבדן כושר עבודה. בתקופה של הטיפולים הכימותרפיים כמעט ולא עבדתי וקיבלתי אישורי מחלה מהרופא שלי ומסרתי אותם במקום העבודה. בתקופה שבין סיום הטיפולים ותחילת ההקרנות חזרתי לעבוד חצי משרה. יש לזכותי עוד 66 ימי מחלה בלבד, מה יהיה הלאה? מבחינתי האישית אני מוכנה קצת לנוח "ולנצל" את המצב לטובת חופשה אבל אני פוחדת שזה יפגע בזכויותי במקום העבודה. יש לציין שאני עובדת במקום עבודה מסודר כבר 19 שנה.

תמי, חופשה חד משמעית! לגוף ולנשמה....... אחרי מסלול כזה קשה את לא צריכה להתלבט. תאמיני לי שכל העבודה תחכה לך כשתחזרי, רק שכשתחזרי אף אחד לא ירחם עליך וכמובן ידרשו ממך לעמוד בציפיות (כי את כמו כולם) כשאת בעצם עדיין לא! תנוחי, תהני, תתאוששי, תאכלי טוב, תשני טוב, תסיימי עם ההקרנות ואחרי כל זה חיזרי לשיגרה ולעבודה. לילה טוב, מירי.ב.