בעסה מהעבודה !

מה שהכי מדכא אותי זה שהמחלה תקעה אותי באמצע החיים. לפני שחליתי (בת 43) מאוד רציתי לעזוב את מקום עבודתי. ממאוד מאוד ! חליתי ועכשיו 8 חודשים אחרי איך אוכל לחפש עבודה ? מי ירצה לקבל מישהיא שהיא עדיין חצי קרחת ? עם החשש שאולי יחזור לה? ואני תקועה עם העבודה שלי.

ל D חמודה איפה הביטחון שלך????? למה שלא יקבלו אותך במקומות עבודה אחרים?? ניסית??? צריך שינוי בחיים, אם זה בעבודה או בכל דבר אחר שלא מתאים לך, תחשבי על עצמך ותפרגני לעצמך, ואם את רוצה לעזוב את העבודה אז קדימה יש דמי הבטלה תקופה לא מבוטלת ויש זמן לחפש, העיקר לא לחשוש...." מי ירצה אותי " וכל מיני שטויות כאלו.... פרגני לעצמך תעלי את הביטחון ותראי שהדרך תאיר פניים.... ראי מירי ב שמצאה עבודה אחרי כל סיפור הזה ואף אחד לא אמר לה את כל השטויות האלו.. אז צאי לדרך חדשה בהצלחה "זינה הלוחמת"

חכי עד שתחלימי, עוד כמה חודשים והשיער יצמח ולא יראו כלום. את בהחלט לא חייבת ליידע אף מקום עבודה על המחלה שלך ובהנחה שתחלימי לגמרי והמשך הטיפול יכלול רק מעקב, את ממש לא צריכה לנדב מידע מיותר. הרבה נשים שהחלימו מסרטן השד החליפו מקום עבודה, אני בטוחה בזה. בהצלחה וחשבי חיובי!!

הטיפולים שעברת לא אמורים להוות מיכשול בהחלפת מקום עבודה. לעניות דעתי שיקולייך אם להחליף מקום עבודה צריכים להיות ענייניים וללא כל קשר למחלה. הסיכוי לחזרת המחלה גם כן אינו אמור להשפיע. למעבידים אין ערובה לעתיד בריאות עובדיהם. בהצלחה !!!

D היקרה שלום, אני משוכנעת כי נשים רבות יכולות להתחבר לאמירה כי המחלה תפסה אותם באמצע שלב קריטי בחיים שלהם, עצרה תוכניות ושיבשה החלטות. אני מסכימה שקשה מאוד לחפש עבודה לאחר שביטחון העצמי ותחושת הערך שלנו בעיני עצמנו נפגעה. עם זאת, העבודה שאת מרגישה ככה כיום אינה אומרת שתמשיכי להרגיש כך כל הזמן. בפורום זה תוכלי למצוא נשים רבות ששינו את מקום העבודה לאחר שניצחו את המחלה. אני משוכנעת שהן ישמחו לשתף אותך. אכן דרך אחת להסתכל על הדברים היא להגיד "מי ירצה מישהי שחלתה בסרטן", אולם דווקא תופתעי לשמוע שיש המסתכלים על נשים שהחלימו כמנצחות. רבים רואים בך ובאחרות שסיימו את הטיפולים כנשים מאוד חזקות ואף מושא להערצה. קחי לדוגמא את קלי מינו, שרון חזיז או ננסי רייגן. לעולם לא שמעתי שימשהו התייחס לנשים אלו כמפסידניות. להיפך, הם הפכו בזכות ניצחונן האישי למושא הערצה. למה שגם אלייך לא יתייחסו ככה?! בברכה, אנה

הי D, מה העניינים? למה הביטחון שלך על הפנים? גם אני הייתי קרחת והיום אני זורחת פוטרתי מהעבודה ...בבעיטה בתחת והיום אני מלאה בנחת. קודם כל כתבתי לך חמשיר שדי מתאר מה עבר עלי. כמו שכתבה חברתי היקרה זינה, המקרה שלי די מפורסם פה בפורום. בעקבות המחלה ודווקא כשהתחלתי להרגיש טוב אמרו לי ביי, ביי בלי הרבה סנטימנטים אחרי כמעט 4 שנות עבודת פרך. אמרתי לעצמי שגם אם דלת אחת נסגרת יפתחו לי המון אחרות. חתמתי בלישכה ועשיתי לי חצי שנה של כייף והתאוששות. לקחתי את הזמן שלי ל ע צ מ י !!! בינתיים צמח השיער, הייתי בחופש הגדול עם הילדים בבית, נסעתי לחו"ל, חרשתי בתי קפה ומסעדות ולאחר שמיציתי התחלתי לחפש עבודה. תאמיני לי! יש לך למה לחכות. תבדקי עם ביטוח לאומי, נדמה לי שמותר לך להתפטר והדבר יחשב לך לפיטורין. תחתמי בלישכה, תתאפסי על עצמך ומבטיחה לך שתמצאי עבודה. תגידי לעצמך כל בוקר: אני גיבורה! אני מדהימה! אין אחד שלא יקח אותי לעבודה! ואחרי מה שעברתי הכל קטן עלי. אם תרצי שנדבר את תמיד מוזמנת 054-4718049. לילה טוב וכל הטוב שבעולם ולא לשכוח לטפוח לעצמך על השכם כל בוקר מחדש, כי את הגדולה והם הקטנים! מירי.ב.