למשתתפי הפורום

לכל משתתפי הפורום שלום ברצוני להתייחס להודעה המצערת אודות פטירתה של אפרת. בני משפחה ואנשים קרובים שיקיריהן נפטרו בעקבות מחלת סרטן השד, לעתים בוחרים לפרסם הודעה אודות פטירתן בפורום זה. הסיבות לכך יכולות להיות קשורות, כפי שנאמר, לרצון להנציח את זכרה של האישה היקרה להן ולרצון לשתף ולחלוק את כאבם עם אנשים שליוו את האישה ברגעים הקשים. לרוב בעקבות הודעות אלו עולה השאלה "האם זהו המקום הנכון לפרסם הודעות אלו". זוהי באמת שאלה מורכבת הדורשת התייחסות. אני באמת מבינה את הכאב ואת הפחד שהודעות אלו מעוררות בקרב נשים הנמצאות בעיצומו של מאבק במחלה. המחשבות המפחידות כגון "האם זה יכול לקרות גם לי" הן אכן מחשבות מפחידות ועצמתיות מאוד ולא תמיד יש דרך פשוטה להתמודד אתן. אני מאמינה כי מחשבות אלו מתעוררות גם בהקשרים שונים ולא רק מול ההודעות הכואבות בפורום וכל אישה לאורך ההתמודדות פיתחה כלים ודרכים שונות להתמודד עם הכאב שמחשבות אלו מעוררות: יש נשים המעדיפות להרחיק את המחשבה ולהתמקד במשהו אחר, יש כאלו המעדיפות לדבר על פחדים אלו עם אדם קרוב ויש המעדיפות לפתח את הנושא עם מישהי שמתמודדת או התמודדה עם כאב דומה. גם בפורום זה כל אחת יכולה לבחור בדרך בה היא מעדיפה להתמודד ובעיני כל דרך לגיטימית כל עוד היא מסייעת לכן. עם זאת, אני מאמינה בלב שלם כי להודעות מסוג זה יש מקום בפורום וכך היה הדבר מרגע הקמתו. פורום זה הוא הבמה של כולכן לשמחות, לכאבים ולפחדים אשר מהווים חלק מהקיום של כולן. לא ניתן למחוק את ההודעות הכואבות או המפחידות אותן בוחרות להביא אחרות, אולם כל אחת יכולה לבחור בדרך שלה להתמודד עימן. אני כאן בשבילכן ואשמח לעמוד לרשותכן ולחשוב איתכן אודות דרכים נוספות להתמודד עם כאב זה. אנה

צר על אפרת ועל משפחתה. חבל מאד שההודעה על מותה הולידה תגובות אגרסיביות למיניהן.. בנות, קצת סובלנות לא מזיקה. לי עצמי אין תשובה אם מקומן של הודעות כאלה בפורום הזה, הרי זה פורום תמיכה.. כולנו נגיע מתישהו למקום ההוא מסיבה זאת או אחרת. אבל הרגשתי שלי היא שאולי נכון להתחשב ברגשות רבות מהמשתתפות ולא לשתף בהודעות כאלה. אולי לא ככלל גורף, אבל כל מי שכותב כזאת הודעה, צריך לזכור גם את השלכותיה על הקוראות.

בנות חביבות, ההתגברות על הפחדים לא תצלח אם תהיינה כאן הודעות כאלו או אחרות. לא רק מוות מפחיד אתכן גם חזרת המחלה ,אז מה כל מי שחזרה לה המחלה רצוי שגם לא תפנה לפורום הזה? אולי נפצל את הפורום ל- פורום לחולות דרגה 1 אח"כ פורום נפרד לחולות דרגה 2 ולבסוף פורום למתים. ברור לכן שבמקום להנות מהחיים וממה שיש ולא לחפש את מה שאין אתן מוציאות אנרגיה רבה ומיותרת על פחדים וחששות מפני העתיד לבוא. אף אחד וגם האדם הבריא ביותר אינו יודע מה צפוי לו-צאו וראו את הסטודנטים שנרצחו בידי מטורף בארה"ב. יום לפני כן ואפילו שעה לפני כן הם לא שיערו לעצמם שזה יהיה סופם. רוצה לומר שאיננו יודעים מה יהיה גורלנו ומכאן שאין טעם לנסות ולצפות פני עתיד וכדאי ורצוי לחיות את הכאן והעכשיו. ומי שאינה יכולה לעשות זאת בכוחות עצמה כדאי ורצוי לה לפנות לעזרה מקצועית ובכך תשפר את איכות חייה מצד אחד ותתן כבוד גם למתים שיופיעו מדי פעם בפעם בפורום הזה מצד שני. כל אחת אחרי שתעשה עבודה עם עצמה תבין שאלו הם החיים. מה לעשות מרגע שנולדנו נגזר עלינו למות. בברכת בריאות ואריכות ימים לכולן