נסיכה אפרת עברון ז"ל

ביום ה14.4.07 גופה נכנע של חברתנו האהובה שכל יום שנלחמה בשביל ילדיה הקטנים שקד ,,עמית, ואיתי, תמיד נזכור אותך נסיכה את יופך ,,את ליבך, ואת החיוך המתוק פשוט נסיכה פשוט עטרת ראשנו נפלה תמיד נדאג לילדך ואת שקד הקטנה נמלא באושר ואת איתי ועמית נביא למצוות . נוחי לך שלום המאבק נגמר.

משתתפת בצער המשפחה. תהיי נשמתה צרורה בצרור החיים. - אמן. קשה לקבל מכתבים מהסוג הזה. אנחנו נלחמות, נאבקות ומלאות אופטימיות, ופתאום, בום טרח - מוות. לפי דעתי ואני חושבת גם לפי דעתן של עוד נשים, אין מקום זה מתאים להודעות על פטירות של נשים מהמחלה שכולנו כאן מתמודדות איתה. אפשר להעביר במסר אישי לכל אחת שהיכירה את הנפטרת על הסוף . אבל באמת , ושוב, זו דעתי האישית - לא כאן בבקשה.

הפורום הזה להזכירך הוא פורום של סרטן השד וכ30 אחוז מהחולות המחלה הורגת אותן בתוך חמש שנים וכימוטרפיה זה לא טיפול קוסמטי וכריתת שד זה לא גזירת ציפורניים והמוות יקירתי הוא האמת המוחלטת וצריך וחובה לכבד את זכותן של הנשים בפורום הזה לחיות לאחר מותן ואולי זה המקום לעשות פינת הנצחה למשתתפות בפורום את פונה לאנשים בשעת אבל ואומרת להם אל תספרו שחברה שלכן או אמא שלכן או בת שלכן מתה סורי ובושי לך תנחומי הכבדים עם אבל המשפחה

שלום לך אשה, מה לעשות המוות הוא חלק מהחיים ולא רק של חולי הסרטן. נכון אנחנו מתמודדות ואופטימיות ורובנו מחלימות אבל... יש גם כאלו שלא, ואם היו משתתפות פעילות בפורום האם אינך חושבת שיהיה זה כבודן האחרון להספיד אותן?

לאישה היקרה כמו שאת והמון נשים מקסימות חולות ונלחמות המוות מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו, ולצערי אני חושבת שפורום שכל כך היה בית חם להמון שאלות שאפרת ז"ל חברתי האהובה נעזרה בשעות קשות מנשוא סבורים אנו כי כן צריך לומר את דברנו ואם זאת לאחל לך ולכל החולים וכל עם ישראל בכלל בריאות וימים מאושרים . ואם נפגעת או אחרות עימכם הסליחה .

לכל משתתפי הפורום שלום ברצוני להתייחס להודעה המצערת אודות פטירתה של אפרת. בני משפחה ואנשים קרובים שיקיריהן נפטרו בעקבות מחלת סרטן השד, לעתים בוחרים לפרסם הודעה אודות פטירתן בפורום זה. הסיבות לכך יכולות להיות קשורות, כפי שנאמר, לרצון להנציח את זכרה של האישה היקרה להן ולרצון לשתף ולחלוק את כאבם עם אנשים שליוו את האישה ברגעים הקשים. לרוב בעקבות הודעות אלו עולה השאלה "האם זהו המקום הנכון לפרסם הודעות אלו". זוהי באמת שאלה מורכבת הדורשת התייחסות. אני באמת מבינה את הכאב ואת הפחד שהודעות אלו מעוררות בקרב נשים הנמצאות בעיצומו של מאבק במחלה. המחשבות המפחידות כגון "האם זה יכול לקרות גם לי" הן אכן מחשבות מפחידות ועצמתיות מאוד ולא תמיד יש דרך פשוטה להתמודד אתן. אני מאמינה כי מחשבות אלו מתעוררות גם בהקשרים שונים ולא רק מול ההודעות הכואבות בפורום וכל אישה לאורך ההתמודדות פיתחה כלים ודרכים שונות להתמודד עם הכאב שמחשבות אלו מעוררות: יש נשים המעדיפות להרחיק את המחשבה ולהתמקד במשהו אחר, יש כאלו המעדיפות לדבר על פחדים אלו עם אדם קרוב ויש המעדיפות לפתח את הנושא עם מישהי שמתמודדת או התמודדה עם כאב דומה. גם בפורום זה כל אחת יכולה לבחור בדרך בה היא מעדיפה להתמודד ובעיני כל דרך לגיטימית כל עוד היא מסייעת לכן. עם זאת, אני מאמינה בלב שלם כי להודעות מסוג זה יש מקום בפורום וכך היה הדבר מרגע הקמתו. פורום זה הוא הבמה של כולכן לשמחות, לכאבים ולפחדים אשר מהווים חלק מהקיום של כולן. לא ניתן למחוק את ההודעות הכואבות או המפחידות אותן בוחרות להביא אחרות, אולם כל אחת יכולה לבחור בדרך שלה להתמודד עימן. אני כאן בשבילכן ואשמח לעמוד לרשותכן ולחשוב איתכן אודות דרכים נוספות להתמודד עם כאב זה. אנה

אנה זו לא שאלה מורכבת ולמעשה אין פה שאלה - והמשפט הנכון בתשובת שלך הוא שאת מאמינה בכל לב שיש מקום להודעות כאלה מרגע הקמת הפורום אותה אשה שאמרה את הדברים חייה בסינמה סיטי כנראה, וגם בסרטים יש כאב ואמת... ומה שלמעשה מבקשת האשה הוא להתעלם מאמת המוחלטת ביותר בחיינו והיא המוות שיהיה טוב

קודם כל תנחומי למשפחה. אני בהחלט מסכימה עם אנה. זה הזמן לנסות ולהתמודד עם מחשבות על מוות שממילא עוברות בראש של כל אחת. יחד עם זאת,יש דברים אחרים שנכתבים בפורום ואותי מפחידים. כשמשהיא למשל, כותבת על הקשיים שלה או על תופעות שעדיין לא חוויתי או נמצאת במצב קשה יותר משלי, גם זה מפחיד לא פחות. האם גם את זה נצנזר? מה ישאר?

המשפחה של אפרת ז"ל תשמח לשוחח איתך. האם זה אפשרי מצדך??

הייתי רוצה לדעת איך הכרת את אפרת האם זה אפשרי?