האם תמיד כדאי שחזור מיידי

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מאד לא נעימה שעברתי, בתקוה שאחרות תוכלנה להחליט בעצמן מה טוב להן: לפני שנתיים בדיוק גיליתי גוש גדול שהתברר כקרצינומה, ולמרות שאיני נשאית, מאחר שהמחלה מופיעה במשפחה, ולהבטחת המניעה, ובהמלצת הצוות הרפואי החלטתי על כריתה דו צדדית. מיד הועלתה שאלת השחזור. אך אני הייתי עסוקה בלשרוד, ולא נתתי את דעתי יותר מידי לחשיבות השחזור ולשיטות השונות של השחזור. רציתי שהסיוט יהיה מאחורי ורציתי לחזור אל משפחתי וילדי שיוכלו שוב להישען עלי ולא שאני אצטרך להישען על האחרים. ואולם, נתקלתי בצוות מאוחד בדעתו, למן האונקולוג, דרך הכירורג ועד לפלסטיקאי, כולם היו משוכנעים שכדאי לחשוב על העתיד כבר כעת, וכדאי ללכת לשחזור מיידי. בעלי, לא נותר לו אלא להיגרר אחרי הצוות הרפואי ולהבהיר לי עד כמה זה יהיה "טוב בשבילי". ואולם גם הוא שהיה לחוץ כמוני, לא התפנה לברר טכניקות שחזור שונות ואת זו המתאימה לי במצבי. גם הוא היה טרוד יותר בכמותרפיה ובניתוחים מצילי החיים. מיד לאחר השחזור החלו הניפוחים, (מילוי התותבות הזמניות בנוזל) ואז התברר שפומית של תותבת "נעלמה", נשלחתי לצילום והובהר לי שאם לא תאותר יהיה עלי לעבור ניתוח נוסף!!! למרבית המזל אותרה הפומית... מאחר שהגידול היה גדול במיוחד הומלץ על הקרנות. אמנם היתה מחלוקת בעניין בין בעלי המקצוע, אך ככל שהעמקנו בדבר הובהר לנו כי הגישה הינה שגידול מעל 4 ס"מ מוקרן גם לאחר כריתת שד. ההקרנות פגעו מאד בעור שלא החלים לגמרי עד היום. כעבור כמה חודשים החל הלחץ לעבור ניתוח להחלפת התותבות לקבועות. ואני, לבי לא היה פנוי לניתוחים. אך הפלסטיקאי הבהיר שאני חייבת להוציא את התותבת הזמנית. הצעתי להוציא לגמרי את התותבות, שכן חששתי מסיבוכים, אך שוב הבהירו לי כמה אני שוגה, ו "עשית כבר כל כך הרבה מאמצים" וכו'. נכנסתי לניתוח אלקטיבי, הוצאו התותבות הזמניות, ותותבות קבועות הוחדרו . השד הבריא קלט את התותבות הקבועות בקלילות, אך השד המוקרן לא הצליח לקלוט את התותבת והיא "נחשפה", כלומר, היו חייבים להוצאה בניתוח דחוף נוסף. סיכום מצב לאחר שנתיים: תודה לאל, הבדיקות מורות שבינתיים הכל תקין. אני רק במעקבים. אך מהפן האסטתי המצב הוא שיש לי שד אחד משוחזר, ושד אחד חסר לגמרי. אני רוצה להבהיר שהתסכול נובע מכך שכיום אני מבינה שאין כמעט סיכוי לשד מוקרן לקלוט תותב סיליקון ובודאי לא שד פגוע בעור כמו זה שלי. אך משום מה אף אחד בצוות הרפואי לא עצר להבהיר לי את זה. רק לאחר הכישלון "הסבירו" לי שלא היה לזה סיכוי מלכתחילה. ואני מסכמת כעת שני ניתוחים ועוד כמעט ניתוח על מהלך חסר סיכוי, וכל אחת מכן יכולה לתרגם את משמעות הניתוח וההשפעה שלו על המשפחה, הילדים, החרדות, והכל לשווא!!! אני מאחלת לכן שאם אתן בתחילת הדרך יהיה לכן יותר כוח מלי לחשוב גם על העתיד ולשקול את המהלכים, כי בעיני הצוות הרפואי אנחנו פעמים רבות שפני נסיונות והם אינם רואים את ההשפעה של כל תהליך על החולה ומשפחתו. אני מאחלת לכולכן חג פסח כשר ושמח ומקווה לשמוע רק בשורות טובות...

אני עומדת בפני כריתה ושחזור מיידי, והסיפור שלך בהחלט מפחיד. אחת הסיבות בגללן החלטתי על הניתוח הקשה יותר והארוך יותר, כלומר עם רקמות עצמוניות, הוא בגלל שנפגשתי כבר עם מספר נשים שעברו את "גהנום הניפוחים", שבחלקו הצליח, בחלקו נדחה ואף מכירה מישהי שנשברה באמצע והפסיקה. אני מאד מקווה שבעוד מספר שבועות אוכל לספר לכולכן שאצלי הניתוח עבר בשלום. תחזיקו לי אצבעות. הכי משמח זה שהפעם (בניגוד לפעם הקודמת) אני לא צריכה כימו או הקרנות. יצאתי בזול, הא? בריאות לכולנו שלכן די

למאוכזבת קשות שלום. אני קצת מוטרדת עכשיו אני גם אחרי כריתה (של אחד) וחושבת בעתיד על שחזור (אני כבר שנה אחרי). כנראה שאצטרך לעשות המון שעורי בית לפני שאחליט מה לעשות . מה שחשוב שהכל בסדר ואת בריאה זה שווה הכל תמשיכי בחייך היום אני עם פרוטזה ואני מרגישה ממש טוב עם זה אני מקווה שבעתיד אוכל לעשות שחזור . כמובן שאבדוק את כל האפשרויות בכל אופן תודה רבה לך על השיתוף. בברכה אני

הי לך. בדיוק , אבל בדיוק מהסיבות האלו של סיבוכים שעלולים להיות, אני החלטתי שיש בחיים סדר עדיפויות - ואם אני בעיצומו של מאבק על חיי - אז זהבעדיפות עליונה, ועם כל הכבוד , שחזור השד יחכה. לא בוער שום דבר. אני לא ממהרת להתנדב לניתוחים שאינם רפואיים. ואכן עברתי כריתה . וכבר מס' שנים אני עם פרוטזה , ולא רואה בכך אסון כ"כ גדול. נכון שברור שעדיף עם, אבל היות וגם השד המשוחזר לא מחזיר תחושה וגם בעלי תומך בי ולא "מתלונן" - ה"רווח" הגדול משיחזור בשבילי הוא שולי. נכון שיש ספורי הצלחה של שחזור מיידי או לא מיידי, אבל אני החלטתי שאני לניתוח נכנסת רק כשאני במצב סכנה. רק בריאות לך.

זה רק מראה כמה חשוב לקבל החלטה בראש צלול ולא כשחייך בסכנה, כשנדמה לך שכל העולם נופל על ראשך וכשאין לך זמן וכוח לאסוף את כל המידע. אני לא נגד שחזור, להיפך. אבל אני בעד לבצע אותו כשאת בעמדת כוח ולא חולשה וכשראשך פנוי לעסוק בדברים אלו ולא במאבק המיידי על חייך. קצת מוזר לי שצוות רפואי מנסה לשכנע אישה ללכת על ניתוח לא הכרחי כשיש דברים אחרים, חשובים בהרבה, לעסוק בהם. האם נשים אחרות נתקלו גם הן בנסיונות שכנוע אגרסיביים כאלה? אגב, האם שקלת לשחזר את השד השני באמצעות רקמות או שיטה אחרת?

מה שמוזר זה שלא רק שכל הצוות התגייס להבהיר שחייבים לשחזר, אלא שאף אחד לא הפנה את תשומת ליבי לכך שברור שבמצבי אצטרך לעבור הקרנות, ולכן השיטה הזו אינה מתאימה והסיכויים להצלחתה קטנים. גם אני לא נגד שחזור, ונכון שפרוטזה זה לא אסון, ותודה לאל שמתעסקים עם הדברים הללו, אבל אני מקווה בשביל אחרות שקודם כל ידעו לעמוד מול הלחץ ולעשות את זה בזמן שהן פנויות לכך פיסית ונפשית, ודשנית, שתהיינה מודעות לכך שהקרנות לא הולכות יחד עם שחזור בשיטה הזו. היום, למרבה התסכול אני מגיעה למסקנה שהשתמשו בי כשפן ניסיון, לבחון אולי בכל זאת השיטה אפשרית עם הקרנות, אבל "שכחו" לומר לי שזה ניסוי.... למרות הכל אני אחרי ואיני יודעת אם ומתי אנסה שיטה אחרת. בינתיים אני שמחה שהניתוחים מאחורי וחזרתי לתפקוד, גם אם איני מושלמת... לילה טוב ותודה לכל המגיבות