עבודה ומחלה- שאלה למשתתפות הפורום

חליתיע. קבלתי טיפולי כימו וכעת אני בהקרנות. במהלך כל החודשים עבדתי. כיום אני עובדת בבוקר. הולכת להקרנות בצהריים ומשם לילדים. דווקא כעת כשאני בסוף, אני מרגישה שאין בכוחי ללכת לעבודה (אני מניחה שבעיקר בגלל שנדחקתי הצידה בעבודה עקב היערויות שלי). דווקא עכשיו כשאני בסוף, אני מרגישה שאני חייבת להפסיק לעבוד. שאני זקוקה למנוחה ארוכה (ולא לאיזה שישי שבת במיטה). נשמע למישהיא מוכר ?

שלום א. אכן את נמצאת בשלבים האחרונים של הטיפול, וכולם אומרים שזה הסוף וזה יותר קל מהכימוטראפיה, אבל רק את יודעת בדיוק איך את מרגישה. במקרה שלי ההרגשה היתה פיזית וגם נפשית. אם את עובדת במקום מסודר את יכולה לקבל חופשת מחלה מרופא המשפחה שלך ואם את רוצה חופשה ממושכת את צריכה לגשת לרופא תעסוקתי שיאשר לך חופשה ארוכה. קיימת גם אפשרות לעבוד חצי יום וקבל את השעות החסרות על חשבון חופשת מחלה, אפשרות כזו מקלה על הלחץ, וזה נעשה גם דרך רופא תעסוקתי. הרבה בריאות

השיגי חופשת מחלה ומייד!!! הגוף והנפש שלך צועקים הצילו.

הי, זה לא רק נשמע מוכר, וזה ממש לא מוזר. את חייבת חופש ארוך......................... נשאבת לתוך המערבולת של ניתוח, כימו, הקרנות, עבודה. לא היה זמן לעכל, לחשוב. הגוף והנפש מאותתים לך לקחת פסק זמן. כמה זמן? כמה זמן שאת צריכה כדי להתאפס, לעכל, להפנים ולהתאושש. נידחקת הצידה, אז מה? אותי למשל פיטרו, אז? אז הייתי בחופש. איזשהו כוח עליון דאג לזה שאני אהיה בחופש כמו שאף פעם בחיים לא הייתי. נהניתי מכל רגע, המשפחה שלי ואני פשוט הרווחנו זמן איכות. פיצינו על השנה שעברה שהלכה לאיבוד. נחתי, עשיתי כל מה שבא לי, וכשלא בא לי, לא עשיתי. ממש עכשיו בעוד שבוע אני חוזרת לעבודה למשרה חדשה (לאחר שנה בבית). אני לא מצטערת לרגע על כלום!, יתרה מזאת אני חושבת שזה אחד הדברים היותר חכמים שעשיתי, למרות שזה לא מתאים לכולן, ויש הרבה בנות שממשיכות ועובדות יחד עם הכל. כל אחד ואחת בנוים אחרת ולכן זקוקים לדברים שונים. קחי לך את הזמן, את החופש, את מרווח הנשימה גם אם תרגישי שהוא ארוך. את לרגע לא תצטערי ותשובי חזקה שבעתיים. מאחלת לך רק בריאות, וחופש ומנוחה עד שתרגישי מוכנה. מירי.ב.

בהצלחה במקום עבודה החדש!

א יקרה, התחושות שלך הן לא בגלל שנדחקת הצידה בעבודה, אלא בשל הצורך להזיז קדימה את מה שאת הדחקת הצידה כל השנים - את עצמך. זהו תהליך שקורה אצל הרבה אנשים לאחר טראומה כלשהיא, והמשפט הבא איננו קלישאה: אחד הדברים הטובים ש"יוצאים" לנו מהסרטן, הוא התובנה לחיים. פתאום מתבהר לנו שהעבודה שהיתה מרכז החיים שלנו, בעצם לא כך-כל המרכז, ויש דברים הרבה יותר חשובים. למשל - המשפחה, חברים, ובעיקר - אני. הרבה נשים שחלו (וגם אני) פתאום יודעות לקבל ולא רק לתת. ולקבל לא רק מאחרים, אלא בעיקר מעצמך. הקשיבי לגוף ולנפש שלך - הם חכמים יותר מהסביבה שמצפה ממך לשגרה המתישה. הם יודעים בדיוק מה את צריכה. ואם את צריכה פסק זמן (קצר או ארוך) - לכי על זה. אם את צריכה שינוי בחיים - אל תהססי. הרבה בריאות, אפרת

א . יקרה עברת הרבה דברים קשים לימדו אותנו כל השנים שאנחנו צריכות לדאוג, לבית, למשפחה, לבעל, לילדים, להורים, לעשות קריירה מרשימה, להיות כל הזמן במיטבינו, נחמדות, סבלניות ומה לא..... אבל.. קרה מה שקרה, וכעת את צריכה להיות בראש רשימת המטלות שלך ולעשות לעצמך רק טוב מגיע לך זה לא פשע לקחת חופשת מחלה לדאוג לבריאות הנפשית והפיזית (הרי בשביל זה שילמת כל שנות העבודה שלך ביטוח לאומי) אז בלי יסורי מצפון... דאגי לעצמך גם לי לקח חצי שנה להבין זאת אבל אח"כ שנה שלמה "דאגתי לעצמי בלבד" רק בריאות

ל-א' שלום את חייבת לקחת חופש כמה שיותר מהר אחרת את תמצאי את עצמך במערבולת שלא תדעי איך לצאת ממנה. גם אני עבדתי כמעט כל התקופה עד שהנפש שלי צעקה "הצילו"! ואמרתי די, עד כאן אני לא עושה לעצמי את הנזק שהייתי עושה לעצמי לפני המחלה- חושבת על האחרים ובסוף עליי. אני יודעת בדיוק את ההרגשה שלך, לכן בלי לחשוב פעמיים ממחר את בבית. אל תשמעי לאותם אנשים שיגדו לך "היית באה בתקופה הכי קשה, איך זה שעכשיו לקראת סיום את רוצה חופש? אומרים לי את זה כל הזמן. אני פשוט הלכתי לפי הרגשות וכנראה הם היו חזקים ממני. את חייבת את החופשה בשביל לעקל ולהבין את כל התקופה שעברת וזו ללא ספק תקופה קשה מאוד שרק אנחנו מבינות אותה, לכן לחשוב רק עלייך בלבד לוא על אף-אחד אחר! לכי על זה, ואני רוצה לשמוע בהקדם האפשרי שעשית זאת. ביי

א היקרה שלום, נושא חופשה מהעבודה בזמן טיפולים או אחריהן עלה פעמים רבות בפורום זה וזכה להתייחסות רבה. גם אני כמו הנשים שענו לך, מבינה היטב את התחושה אותה את מתארת שדווקא עם תום הטיפולים הגוף והנפש זקוקים להפסקה. לרוב לאחר סיום הטיפולים, מתרחשים שינויים נפשיים רבים ומתעוררות שאלות רבות הזקוקות למענה. מכיוון שבזמן טיפולים אינטנסיביים אין זמן ואפשרות לתת מענה לכל השאלות והמחשבות המתעוררות, לעתים דווקא בסוף הטיפולים יש צורך במנוחה. כמו כן, התקופה של טיפולים הינה כה אינטנסיבית שאחריה הגוף באמת זקוק למנוחה. עם זאת, אני חושבת שזו החלטה מורכבת וחשוב לקחת גורמים שונים בחשבון. לכן הייתי מציעה לקחת חופשה של כשבועיים ואז לקבל החלטה סופית. האם יש לך אפשרות כזאת? נשמח לעמוד לרשותך ולחשוב ביחד, אנה

א' יקרה (את לא מהנשיא, נכון :) ) אשתף על עצמי. אני בת 33, נשואה ואמא לבן 3.5, קצינה בצה"ל. גם אחרי שאובחן אצלי הסרטן לפני כחודשיים, וגם אחרי הטיפול הראשון שקיבלתי, המשכתי לעבוד כרגיל, אני הרי סופרוומן. חוץ מזה, אחרי הטיפול הראשון הרגשתי בסדר, בלי הקאות, בלי בחילות נוראיות, סביר. פשוט הרגשתי לא נעים שאני מרגישה בסדר (מפגרת, אבל זה סיפור אחר). עד שאמרתי לעצמי - משהו פה לא עובד. אני חייבת לעצור. זה ברור שהמחלה אמורה לסמן לי משהו על עצמי, ואם אני אמשיך לעשות את אותם דברים שעשיתי לפני הסרטן ולא אשנה כלום בחיים שלי, יש אפשרות שאני מפספסת משהו בענק. אז עצרתי. אמרתי שבתקופה הזאת אני מרכז העולם. עשיתי רשימה של דברים שתמיד רציתי לעשות, אבל לא היה לי זמן. התחלתי "טיפול" למודעות עצמית וריפוי עצמי - משהו לגמרה מדליק שכבר הביא, למשל, לשינוי גדול בזוגיות. אני נחה. אני נראית טוב. אני מחלימה בפול-אוט. אני בקשר יומי עם מקום העבודה שלי. משתדלת להגיע מספר פעמים בין טיפול לטיפול. יצרתי שותפות עם העוזרות שלי ואני סומכת עליהן ב-100%. אני יודעת שכשאני אחלים ואנוח אני אחזור עם הרבה יותר מרץ וחשק, ואולי גם עם כמה תובנות חדשות, לעבודה. מאחלת לך הרבה בריאות וכיף.

תודה לכלכן. עזרתן לי מאוד. קשה בדרך כלל להגיע לכאלו החלטות בפרט שהשכר שאנו מביאות הביתה אינו מבוטל. בכל זאת, החלטתי להודיע בתחילת השבוע על הפסקת עבודתי. לא נהניתי מעבודתי שם. אי לכך החלטתי זה הזמן שבו אנוח ואחפש מאוחר יותר עבודה. תודה לכלן ורק בריאות.

א' היקרה שלום, בהצלחה ורק בריאות, כולנו כאן איתך ונשמח אם תמשיכי לשתף. בברכה, אנ