אמא יקרה שלי

מחלתה של אימי הוחמרה הגרורות המשיכו להתפשט מהשד לעצמות ועכשיו לכבד והמצב שלה הולך ומתדרדר. הפכתי להיות כל כך פסימית. אינני מאמינה שאי פעם ימצאו תרופה למחלה הארורה הזאת. אני רואה את כל הדודים והדודות מתים מהמחלה ועוד אומרים לי שזה לא גנטי. נמאס לי לשמוע על איכות חיים ועל אופטימיות. נמאס לי לראות את אימי סובלת, ואין לי יכולת לעזור לה. הייתי רוצה לעזור לה לישון ולא לקום יותר לא להרגיש כאב, לא להיות חצי אדם. אני מצטערת אני בוכה וכואבת ואין לי למי לפנות.

אביבה יקירתי, גם אני עברתי ימים קשים עם אמא שלי, והיום גם אני חולת סרטן שד, עם הפוגה של חמש שנים וחזרה וניתוח בשבוע הבא. אל תיכנסי ליאוש, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להילחם במחלה הארורה הזו. להסתכל לפחד בעיניים ולהגיד לו - אנחנו ננצח. מאוד כואב לנו לראות את יקירנו סובלים. היום אני רואה את בעלי, אחותי וילדי מסתכנים עלי, אבל לא מרחמים, לא מרגישים שאני מסכנה, אלא כולנו ביחד נלחמים. הטוב ביותר שאת יכולה לעשות למען אמך, זה להיות חזקה בשבילה, ולא לותר, לא לה, לא לעצמך ובטח לא לסרטן. את לא לבד, כולנו ביחד במלחמה הזו אני מאחלת לך ולאמך שלווה והרבה אופטימיות ותקווה, ולכולנו, גם לי, רק בריאות שלך די

אני צעירה מאד וגם חולה בסרטן גרורתי שמתפשט. אני חיה ונושמת ומשתדלת למלא את חיי בעשיה ומודה לאלוהים על כל יום נוסף שיש לי עם ילדיי. קשה לחיות עם העובדה שהכל זמני ושכנראה אין סיכוי להירפא, קשה לחשוב על האפשרות שזה יהיה כרוך בסבל רב ועוד הרבה קשיים בדרך. אך בתוך כל זה מנחם לדעת ומרגיע שיש אנשים שאוהבים וכואבים יחד איתי. אני מציעה לך להיות עם אמך לחבק אותה להקשיב לה , לתת לך ולה אפשרות לכאוב כי המצב באמת כואב.