לאנה

אנה שלום, התייעצתי איתך כבר בשבוע שעבר לגבי אימי. בבדיקת ממוגרפיה שגרתית התגלה גוש שאתי, שהתברר כגידול סרטני.(אמי כבת 60). אין צורך לומר שהבשורה נפלה עלינו כרעם ביום בהיר, ופתאום כל החיים משתנים ומקבלים זוית מבט שונה לחלוטין. אני מרגישה שאנחנו במירוץ נגד הזמן - הכל נעשה מהר, ביופסיה, בדיקות, קביעת ניתוח מבלי שהספקנו לעכל את זה. שאלתי - כיצד אוכל לסייע לאמי לעבור את התקופה הקשה הזו בצורה הכי פחות קשה שניתן. אציין שהקושי שלנו גדול מאוד מאחר ולא מזמן אבי נפטר באופן פתאומי. שאלה נוספת שמטרידה אותי - האם יש כאבים משמעותיים לאחר ניתוח לכריתה (מקווה שתהיה חלקית), למה בעצם לצפות אחרי הניתוח, אולי כשאדע זה יקל עליי.... תודה רבה על הסיוע בימים כ"כ קשים.

אפרת היקרה שלום, מדברייך נשמע שבתקופה האחרונה את ובני משפחתך מתמודדים עם משברים לא פשוטים, מה שאני מתארת לעצמי מעורר מתח וכאב רב. בדיוק כמו שאת מתארת, תהליך האבחון לרוב מתרחש כה מהר, עד כי אנשים מרגישים שרצים נגד הזמן ולא מספיקים לעכל מה קורה סביבם. אני מבינה את הרצון שלך לעזור לאמך לעבור תקופה מרכבת זו כמה שניתן ביותר קלות. אינני מכירה את אימך ולכן קשה לי לדעת מה היא אוהבת וכיצד היא מעדיפה שמתייחסים אליה בזמני מחלה ומשברים. עם זאת, באופן כללי מרבית הנשים בתקופה זו זקוקות לליווי ותמיכה. אחת הדרכים החשובות ביותר לסייע לאישה היא להתלוות אליה לפגישות אצל הרופא. פרט לתמיכה הרגשית חשוב שהאדם המתלווה אליה הוא זה שיהיה אחראי לרשום או לזכור את תשובות הרופא. מכיוון שהמתח והלחץ של האישה לא מאפשר לקלוט את כל המידע, חשוב שבן משפחה או אדם קרוב יסייע בתהליך איסוף האינפורמציה. לעתים לבני משפחה נדמה כי יש צורך במעשה גדול על מנת להקל ולסייע לאדם חולה, אולם לרוב מעשים ומחוות קטנות מספיקות ומעורכות מאוד. כל דבר שייתן את התחושה שהאם לא לבד ואתם מבינים מה עובר עליה, מקלה מאוד ומפחיתה מהלחץ. במקביל להתמודדות המורכבת של אמך, אני מתארת לעצמי שגם עלייך עוברת תקופה קשה. האם לך יש עם מי לשוחח והאם את מקבלת תמיכה? לגבי הניתוח, חשוב להפנות את השאלה לנשות הפורום ובמקביל לקרוא את הפרק המוקדש לניתוחי שד באתר של עמותת "אחת מתשע". להלן הקישור: http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=breast_surgery.doc כולנו כאן איתך ונשמח לעמוד לצדכן בתקופה קשה זו, בברכה, אנה