כמה שנים אחרי

שלום לכולם, אני 5 שנים אחרי המחלה, לא מצליחה לחזור לעצמי. נאלצתי לעזוב את העבודה עקב המחלה, ומאז אני לא מצליחה להיות מרוכזת. גם בבית לא מצליחה להתארגן עם עבודות הבית, מפחיד אותי לחזור לעבוד איפה שהוא. חשבתי להיות עצמאית אבל אני פשוט לא מצליחה לאסוף את עצמי ולעשות משהו עם עצמי. אני כבר ממש מיואשת, מרגישה שמאבדת כיוון. אין לי משכורת כבר המון זמן, אני חייבת להרוויח כסף ומרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום. איך אפשר לצאת מהמעגל הזה?

ממש הוצאת לי את המלים מהפה. קודם כל רציתי שתדעי שחיממת לי את הלב בכך שסוף סוף אני רואה שאני לא יוצאת דופן ויש עוד מרגישות כמוני. נכון שאנחנו בריאות והכל כאילו מאחורינו, ויש ציפיה שנסתער על החיים ונמשיך בכל הכוח, אבל לי לפחות זה לא קורה. אני פחות זמן ממך אחרי המחלה (שנתיים) ומרגישה בדיוק כמוך. אני מבינה שהחרדות תופסות כאן מקום חשוב ומנסה לעבוד על עצמי, בינתיים ללא הצלחה גדולה. אפשר לומר שיש התקדמות מאוד איטית. אם זמני היה בידי (אני חד הורית לשני ילדים קטנים) הייתי עושה הרבה מדיטציה או הולכת לסדנת ויפאסנה, ואני בטוחה שזה היה נותן לי פוש רציני ומנקה הרבה משקעים, לצערי אין לי ממש אפשרות פיזית לעשות את הדברים האלה. אבל זה עניין של נטייה אישית ואני לא יודעת לאן את נוטה. בעניין חוסר הריכוז, אולי יש קשר לתרופות שקיבלנו. לא הצלחתי לקבל על זה תשובה אמיתית עד עכשיו, ואולי אף אחד לא יודע. אני מקווה ומאחלת לך שתמצאי את הדרך החוצה.

חד הורית ועברת את כל זה? כל הכבוד לך, נראה שאת חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת. תודה על השיתוף ועל הרעיונות. מאחלת גם לך שתמצאי את דרכך החוצה. מקווה שאת כמוני מקבלת כוחות מהילדים. בהצלחה