איכסה לי

נכנסתי בשבת לפורום והיה לי כייף לקרוא על נשים חולות מחזקות נשים אחרות. ונמצאת כאן גם אנה שמרעיפה המון בטחון ותחושה של יש מי שמקשיב. אחלה. לפתע צדה עיני מצד שמאל, את היומן של ענת שחם. קראתי אותו ובן רגע נכנסתי למרה שחורה. המחשבות הציפו אותי בלילה והתהפכתי על המיטה ולא עצמתי עין. היה לי קשה מאוד לשמוע על הטיפולים המתקדמים שהיא עשתה וכל זה לא עזר, והבחורה נפטרה. נכון, אני יודעת ומודעת למצב שכנראה שהיא היתה חולה שגילתה את המחלה בשלב מאוחר, ואולי הגידול היה אצלה גדול ומשתולל, ובכל זאת היה לי איכס בנשמה. עד עכשיו. הדחקתי מעצמי את המחלה - והכנסתי לי לראש שאני בריאה לאחר כחמש שנים מהניתוח ומהטיפול שעברתי, ופתאום מתגנבת לליבי חרדה עצומה ואני נמצאת בקטגוריה של הבחורה שהנושא שליה - מה עושים. ובאמת מה עושים שהפחד והמחשבות מטרידים והכל חוזר מהתחלה כאילו רק עכשיו חליתי. מבקשת עצה. תודה

אחרי חמש שנים מהניתוח והטיפול את בריאה, חביבתי. כמובן שיש סיכוי שזה יחזור, אבל הסיכוי קטן והולך ככל שעובר הזמן ומחשבות בלתי פוסקות עליו לא יעשו לך טוב. כמובן שאת צריכה להיות בביקורת ועם אצבע על הדופק כל חייך, אבל בינינו - זה סרטן כל כך נפוץ שכל אישה צריכה להיות עם האצבע על הדופק לגביו כל חייה. אני מציעה לך, כמו לקודמת, להיעזר בייעוץ ותמיכה נפשית שבטח ניתנים בכל מחלקה אונקולוגית. גם אחרי שנים אני בטוחה שהם ישמחו לעזור לך. בנוגע לענת שחם - על פי היומן שלה הסרטן שלה התגלה בשלב מאוחר יחסית (מקומי מתקדם), וחזר מהר מאוד עם תום הטיפולים. אין מה לעשות - אם הסרטן מתגלה באיחור, גם הטיפולים המתקדמים ביותר לא תמיד עוזרים. לכן - המקרה שלה מן הסתם ממש לא דומה לשלך ואני לא חושבת שאפשר להשליך מאישה אחת לאחרת. יהיה בסדר...

המשפט הראשון שלך - כאילו חיכיתי לשמוע אותו. המשפט היפה ששמעתי מעודי. תודה רבה לך.

דבי היקרה שלום, דברייך ריגשו אותי אותו מאוד. בעיקר נגע לליבי הכנות בה הדברים נכתבו. תחושת ה"איכסה" עליה דיברת מכילה בעיני את מגוון הרגשות המתעוררים בך ובנשים רבות אשר סיימו את הטיפולים ומבנות את חייהן לאחר סיום תקופה לא פשוטה בה התמודדו עם המחלה. מחד גיסא ישנו חשש ופחד גדול מפני הישנות המחלה, מאידך קיימת גם שמחה על השנים של בריאות ובקולך נשמעת גם אופטימיות. אני מסכימה שזה עצוב ואפילו מדכא לקרוא או לשמוע סיפורים על נשים שנפטרו במהלך המלחמה שניהלו נגד המחלה. אכן לעתים ההתמודדות היומיומית לאחר סיום הטיפולים הינה מורכבת ומלאה עליות ומורדות, ולעתים ההזדהות עם גיבורת סיפור אותו אנו שומעות יכולה להיות מפחידה מאוד. אולם ביום יום את חייה את הסיפור האישי שלך ובכל יום את זו שמבנה אותו מחדש. אנו כאן איתך, אנה

בעקבותייך קראתי את יומנה של ענת שחם. סיפור עצוב, אני מבינה שהגילוי היה מאוחר. בואי נלמד ממנה על האופטימיות, הנחישות, ההתמודדות המיוחדת שלה וההסתכלות על העולם , עלהחיים המוות ועוד. אין לי ספק שעם הדרך שלה אפשר לצאת מהמחלה כמו גדולים רק שאצלה היה מאוחר מידי. היי חזקהו שתמשיכי להיות בריאה. אמן.